בעל שם טוב בעש"ט

עמוד:141

בעל שם טוב ( בעש"ט ) בנויו של רבי ישראל בן אליעזר מיסד תנועת החסידות , שקמה ונפוצה במזרח אירופה במחצית המאה ה - 18 . הבעש"ט היה צדיק שעסק ברפוי ובעשית נסים . עקרי תורתו היו אהבת ה', אהבת ישראל , אהבת התורה ועבודת ה'מתוך שמחה , דבקות וכונה . חי בשנים 700 1 - 1760 . ישראל בן אליעזר נולד בפודוליה שבאוקראינה . המעט הידוע לנו על חייו אפוף אגדות ומעשי נסים , עד שלעתים קשה להבחין בין אמת לבין דמיון בתולדותיו . הוא היה בן להורים עניים שנפטרו בעודו ילד קטן , ולכן נתמך על ידי הקהלה שדאגה לחנוכו ישראל למד ב " חדר " , אך לעתים תכופות התחמק מעיניו של הרבי המלמד ושוטט שעות ארכות ביערות שבסביבה , כשהוא מתפעל מיפי הטבע ושוקע במחשבות . לבסוף מנו אותו עוזר לאחד המלמדים , ותפקידו העקרי היה להוליך את הילדים ל " חדר " וממנו . אחר כך מנה שמש בבית - הכנסת . האגדה מספרת , כי בתקופה זו בחייו שקד ישראל בן אליעזר בלילות על ספרי הקבלה , ומלאכים עזרו לו לגלות את סודות התורה וצפונותיה . בהיותו בן שמונה - עשרה הוא נשא אשה , שנפטרה לאחר זמן קצר , ושמש זמן רב עוזר למלמד בכמה קהלות קטנות . מתבודד ובעל שם לבסוף השתקע ישראל בן אליעזר במקום סמוך לעיר ברודי . הוא התפרסם בישרו ובחכמתו , ויהודים רבים נהגו להזמינו לתוך בסכסוכים שהתגלעו ביניהם . בשנות העשרים לחייו הוא נשא אשה שנית , ויצא עמה להתבודד בהרים . כל רכושו היה סוס שנתן לו גיסו במתנה . מדי שבוע , במשך שבע שנות התבודדותם , היתה רעיתו מוליכה עגלה מלאה בסיד מן ההרים אל הכפרים שבסביבה , וכך התפרנסו , בשבתו בהרים , בחיק הטבע , בלה ישראל בן אליעזר את רב זמנו בתפלה ובהרהורים , עין בספר " הזהר " ועסק בקבלה . הוא נפגש עם האכרים , חקר את תכונותיהם הרפואיות של עשבים שונים ורקח מהם תרופות . הוא היה אף שוחט , נהל פנדק כפרי שחכר לו גיסו , כתב קמעות ורשם תרופות . אישיותו וכחו כמרפא עוררו הערצה רבה בלב יהודים רבים , שהעניקו לו את הכנוי " בעל שם טוב " , כלומר - עושה נסים . מיסד החסידות לבסוף השתקע הבעש"ט במדז'יבוז', בקרב המוני היהודים , והיה משוחח עמהם על יראת האלוהים ועל אהבת התורה בשפה מובנת להם . את דבריו הוא תבל בספורים עם מוסר השכל , ושומעיו הפיצו אותם בערים ובכפרים . תחלה נהרו אליו רק פשוטי העם , אך במרוצת הזמן , ביחוד לאחר שכבש את לבו של רבי דב בר ממזריץ', הצטרפו אליהם גם תלמידי חכמים , שהיו לחסידיו הכפר מדז'יבוז'שבפודוליה היה למרכז החסידורז , שהלכה והתפשטה והפכה בתוך כמה עשרות שנים לתנועה גדולה , שהדיה הגיעו גם לקהלות רחוקות ועד לארץ - ישראל תורתו של הבעש"ט , שעקריה הם אהבה ודבקות בה'בחיי היום - יום , אהבת ישראל ואהבת התורה , הפכה לתנועה עממית משום שקסמה להמוני היהודים הפשוטים בגולה , שהעסוק בתורה לא היה בהשג ידם . הבעש"ט העמיד במרכז תורתו את הצדם היחיד , וסבר כי גאלת הפרט קודמת לגאלת הכלל , וכי לכל אדם יש תקנה גם אם חטא . על פי השקפתו , שהפכה יסוד חשוב של תנועת החסידות , החויה הדתית מצויה בתפלה , שהשמחה היא תנאי הכרחי לה והעקר בה הוא ה " כונה " . הוא שלל את הצומות והסגופים וראה בהם פתח לחטא . היהודי , כך טען , אינו חיב להנזר מן ההנאות הנגרמות על ידי החושים , אלא עליו לזקקן ולטהרן , כי האדם עשוי לשרת את האלוהים בגופו כבנפשו . דב בר ממזריץ', רבי זהר חב"ד חסידות קבלה בעלבך עיר עתיקה בבקעת הלבנון , מפרסמת בזכות שרידיה הארכאולוגיים מהתקופה הרומית . העיר שוכנת כ - 80 קילומטר מצפון לבירות , בגבה של יותר מאלף מטר מעל פני הים . היא נזכרת במשנה בשם " בעל - בכי " . בזמן העתיק שמשה בעלבך מרכז פלחן לאל בעל ומכאן שמה . במאה ה - 4 לפני הספירה נכבשה העיר בידי אלכסנדר מוקדון והיתה לאחר מכן לאחת מערי הפוליס של הממלכה המקדש הגדול והמפואר בבעלבך , שתושבי המקום מייחסים את בנייתו לשלמה המלך , הוא הבולט במקדשים שפרסמו את שמה של העיר העתיקה . מייסד תנועת החסידות כונה . בעל שם - טוב " בשל יכולתו לרפא בני אדם בעזרת קמעות , עשבי מרפא מתרפאים אלה היו לחסידיו הראשונים

קודם  |  הבא