בבל

עמוד:13

שהמלך על ידי הבבלים אחרי יהויכין , צדקיהו , מרד בכובשים , החריבו הבבלים , בשנת 586 לפני הספירה , את בית - המקדש הראשון ורבים מתושבי הארץ הגלו . גלות בבל גולי יהודה , שישבו ברבם בחלק החקלאי של בבל , זכו ליחס טוב ונהנו מרוחה כלכלית . הם שמרו על יחודם והתגבשו כמעוט לאמי ודתי . כבוש בבל על ידי כורש מלך פרס התקבל בברכה על ידי היהודים . כורש פרסם הכרזה המתירה ליהודים לשוב לארץ - ישראל , אולם רק יהודים מעטים נצלו את ההתר רבם העדיפו להשאר בארץ גלותם ובבל היתה במשך מאות שנים מרכז העם היהודי . גלות בבל נמשכה רשמית פחות מחמשים שנה ( 586 - 539 לפני הספירה ) . ידוע רק מעט על קורותיהם של יהודי בבל בתקופה הפרסית הראשונה ( 539 - 331 לפני הספירה ) . מצבם הכלכלי היה כנראה טוב , שכן רבם העדיפו שלא לחזר למולדתם . הם עסקו בחקלאות , במלאכה ובמסחר ופקחו על מערכות ההשקיה . הקהלות הגדולות ביותר היו בערים נציבין , סורא , מחוזא , פומבדיתא , נהרדעא , נהר פקוד ובצרה . השלטון הפרסי התיחס בדרך כלל בסובלנות כלפי היהודים והם נהנו ממדה רבה של עצמאות . התקופה ההלניסטית והפרתית לאחר מותו של אלכסנדר מוקדון , שכבש את הקיסרות הפרסית ובבל בכללה , נפלה בבל ( בשנת 312 לפני הספירה ) לידי סוריה , שבה שלט סלוקוס ניקטור . סלוקוס יסד בירה חדשה , סלוקיה , על הנהר חדקל , ולידה צמחה עיר אחרת , אקטיספון ( אקטסיפון ) . מעמדה של העיר בבל , הבירה לשעבר , ירד , ויהודים רבים השתקעו בערים החדשות . התקופה הסלוקית נמשכה בין השנים 160 - 331 לפני הספירה , ובמהלכה פרץ מרד המקבים בארץ - ישראל . כאשר מיתרידת הראשון , מלך פרתיה , כבש את בבל מידי הסלוקים , היתה זו ארץ של שפע ליהודים , בנגוד לארץ - ישראל השסועה במלחמות . מספר היהודים גדל והם התפשטו מעבר לאזור שבין שני הנהרות . על התגברות השפעתם מעידה העבדה שמשפחת המלכות במדינה הקטנה חדיב , בצפונה של ארם נהרים , התיהדה . הפרתים שלטו באזור עד המאה ה - 3 לספירה . היו אלה ימי התנאים חכמי המשנה , שבהם שגשגה הקהלה היהודית , ועלתה בעצמתה הכלכלית והרוחנית על הקהלה היהודית בארץ - ישראל . נהרדעא היתה מרכז ללמוד התורה עד שתפסה סורא את מקומה . היתה בה ישיבה גדולה והעיר גיסה תרומות לבית - המקדש בירושלים . לאחר שירושלים נפלה בידי הרומאים ( בשנת 70 לספירה ) הגרו יהודים רבים מארץ - ישראל לבבל והקהלה היהודית בה גדלה ; סבורים שמנתה כמיליון נפש . גם לאחר נפילת בר - כוכבא ( בשנת 135 לספירה ) ברחו יהודים רבים מארץ - ישראל לבבל . יהודי בבל נטלו חלק בתנועת ההתנגדות לקיסר הרומאי טרינוס , שפלש לאזור בתחלת המאה השניה , שכן ראו בו את אויבם . ואכן הרומאים לא הצליחו לכבש את ארם נהרים . השליטים הפרתיים גמלו ליהודים על נאמנותם בהעניקם זכיות לראש הגולה , מנהיגה של הקהלה היהודית ומיצגה כלפי השלטון . התקופה הפרסית החדשה עם עלות הפרסים הססניים לשלטון בבבל בראשית המאה ה - 3 , קצצו סמכיותיו של ראש הגולה . בקרב הססנים רבו הקנאים הדתיים , מאמיני דת זורואסטר ( זרתושטרה ) , שהפכה לדת המדינה . היהודים והנוצרים היו למעוטים נרדפים . תוך שנים מעטות אבדו המוסדות היהודיים חלק נכר מסמכותם . יהודים פטרו ממשרות ממשלתיות והוטלו עליהם אסורים רבים . אולם כעבר פרק זמן רככו ההגבלות וזכיותיהם של היהודים החזרו להם . בימי מלכותו של שבור ה - ו ( 211 - 272 לספירה ) חדרו הפרסים לשטחים נרחבים שהיו בידי רומא . בתגובה על כך פלש שליט תדמור , שבתחום הקיסרות הרומית , לארץ הנהרות המושבה היהודית הקטנה נהרדעא נהרסה במלחמה . רב תושביה ברחו וראשי הישיבה עקרו דגם ב " מוזיאון יהדות בבל " באור יהודה , המציג את אורח החיים היהודי בבל המוזיאון מתאר את קורותיה של הקהילה היהודית הרתיקה מאז גלות בבל , במאות ה - 8 - 6 לפני הספירה , ( עד לעליית יהודי עיראק לישראל במבצע " עזרא ונחמיה " .

קודם  |  הבא