ראם

עמוד:69

ובשמורות הטבע המדבריות של דרום - אפריקה ; ראם הסהרה , החי במדבריות צפון אפריקה ועומד על סף הכחדה , והראם הערבי , הנמצא אף הוא בסכנת הכחדה ופרטים אחדים שלו חיים כנראה בערב . כיום הוא נדיר ביותר אך בעבר חי גם בחצי האי ערב , בעיראק , בירדן ואף בארץ - ישראל . להצלתו הובא מין זה לישראל לחיבר שביטבתה , ומתרבה שם בהצלחה . תכנית דומה מתבצעת גם בעומן . הגורם הישיר לצמצום אכלוסיות הראמים הוא ציד על ידי האדם באמצעות נשק חם . וזית ענקית מן האגדות הראם נזכר אמנם בתנ"ך : " כתועפות ראם לו " ( במדבר כג כב ) , " וקרני ראם קרניו " ( דברים לג יז ) ועוד - אך אינו מתאר בו כלל . יתכן שבשל כך ראו חז"ל בראם חיה ענקית שאין כמוה לגדל . באחת האגדות מספר על דוד המלך , שטפס על ראם שחשב אותו להר . ולפי אגדה אחרת היה הראם גדול מכדי להכנס לתבת נח , ולכן קשר אותו נח מחוץ לתבה ובשל גבהו העצום לא טבע במי המבול . הראם הערבי סביר להניח כי הראם הערבי , המכנה גם ראם - התועפות , הוא הראם הנזכר בתנ"ך . אולם יש חוקרים הסוברים כי הראם מן התנ"ך אינו אלא שור הבר . הראם הערבי הוא יונק מדברי טיפוסי , הנזון מעשב ומסתפק במועט . את מזונו הוא מחפש ואוכל בלילה , ואלו בשעות היום הוא נח בצל . ארך גופו 1.8 מטרים וזנבו 50 סנטימטר . גבה כתפיו כמטר אחד . צבעו לבן , פרט למסכה חומה המכסה את פניו וכתמים חומים המנמרים את צוארו ואת רגליו . גם בקצה זנבו מופיעה ציצית שער שחר . על ראשו זוג קרנים ישרות וחדות , שארכן כ - 70 סנטימטר , והן משמשות לו כנשק יעיל נגד אויביו . הריונה של הנקבה נמשך שמונה חדשים ובסופו היא ממליטה עפר יחיד , המסגל לנוע עם אמו כעבר שעות מספר . הפרסות רחבות הבסיס של הראם מקלות עליו את ההליכה בחול . אנטילופה הכחדת מינים יונקים מעלי גרה פריים ראש הגולה תארו של המנהיג החלוני של יהודי בבל בין המאות ה - 2 וה - 11 לספירה , בתקופת התלמוד ובימי הבינים . נקרא בארמית - ריש גלותא . יהודי בבל , שנהנו מאז המאה ה - 2 משלטון עצמי בעניניהם הפנימיים , ראו בראש הגולה את שליטם החקי . גם שליטי הארץ - הפרתים ואחר כך הפרסים והמסלמים - הכירו בראש הגולה כבמנהיגם של היהודים . בתקופות מסימות התקבלה מנהיגותו של ראש הגולה גם על ידי יהודי ארץ - ישראל , מצרים וצפון אפריקה . לראש הגולה , שמשפחתו התיחסה לבית דוד ומשרתו עברה בירשה מאב לבנו , היו סמכיות רבות : הוא הטיל מסים לכסוי הוצאות החצר שלו ; גבה מסים מן היהודים בשם השלטונות ; מנה שופטים , ובתקופה מסימת מנה גם את הגאונים , ראשיה הרוחניים של יהדות בבל ; הוא היה אחראי לבטחונם של היהודים ופקח על המסחר . הרמב"ם תאר את תפקידו של ראש הגולה במלים הבאות : " ראשי גליות שבבבל במקום מלך הם עומדים ויש להם ( רשות ) לרדות את ישראל ... " . במחצית השניה של המאה ה - 5 עבר גל של רדיפות דתיות בבבל , שהיתה נתונה לשלטון פרס . מעמדם האוטונומי של היהודים בטל ומנהיגיהם נאסרו או הומתו . בשנת 470 הומת ראש הגולה , רב הונא , אך כעבר 14 שנה חדשה הכהנה . סמוך לסוף המאה ה - 5 נצל מר זוטרא , בנו של רב הונא , את התהו ובהו ששרר בממלכת פרס ויסד מדינה יהודית עצמאית בסביבות מחוזא . מדינה זו החזיקה מעמד שבע שנים , אך לבסוף פרקה ומר זוטרא הוצא להורג . משרת ראש הגולה שבה והתבטלה , עד שחדשה שוב במחצית השניה של המאה ה - 6 . ראשי הגולה וראשי הישיבות הערבים , שכבשו את בבל בשנת 639 , העניקו למי שהיה אז ראש הגולה , בסתנאי , סמכיות רבות , ומאז ועד אמצע המאה ה - 8 הכירו בראש הגולה כבשליטם של היהודים . בסוף המאה ה - 8 עבר מקום מושבו של ראש הגולה לבגדאד . סמוך לכך הלך מעמדו והתערער , והסמכיות שהענקו לו על ידי השלטונות צמצמו . באותה שעה התחזק מעמדם של ראשי הישיבות הגדולות סורא ופומבדיתא , וחלוקי דעות נתגלעו ביניהם לבין ראש הגולה בעניני סמכיות ומנויים . אחד מראשי הגולה האחרונים , עוקבאי הדח על ידי הח'ליף של בגדאד בשנת 920 בהשפעת הגאון של פומבדיתא , כוהן - צדק . דודו של עוקבא , דוד בן זכאי , היה ראש הגולה האחרון שמשל בחסות הח'ליפות . אחרי מותו כהן במשרה בנו יהודה , שמת כעבר זמן קצר . את בנו היתום של יהודה גדל וחנך רב סעדיה גאון . שנים רבות אחרי כן לא נודע על ראשי גולה , אשר חלק מתפקידיהם עברו לידי הגאונים . אחרי מות רב האי גאון , ראש ישיבת פומבדיתא ( ך 038 ) , מנה נכדו של יהודה , חזקיה , כראש הגולה וראש הישיבה . כעבר שנתים , בשנת 1040 , הוצא חזקיה להורג בידי הח'ליף באשמת הסתה למרד ובניו ברחו לספרד . בכך תמה ראשות הגולה . גאונים הונא , רב סורא סעדיה גאון , רב ( רנש"ג ) פונובדיתא קרניהם הארוכות והחדות של הראמים משמשות להם כלי מגן יעיל מאוד גם ( גד טורפים גדולים . אולם כנגד בני האדם נכשל הראם , והוא נמצא על סף הכחדה בשל ציד רב . במקומות שונים בעולם , ביניהם בישראל , מנסים להרבותו ולהחוירו לטבע .

קודם  |  הבא