רבנו תם

עמוד:80

או לשער מטבע החוץ ( בישראל הוא שער הדולר האמריקני ) . רבית גבוהה מאוד נקראת " נשך " , כי היא נושכת בקרן וכמעט לא משאירה ממנה דבר . ישנם מלוי כספים פרטיים , שזה עסוקם . אולם הבנק הוא המוסד העוסק בדרך כלל במסחר בכסף . בני אדם הרוצים לחסך את כספם מפקידים אותו בבנק , המשלם להם בנוסף להצמדה ליקר המחירים גם רבית , שגבהה תלוי במשך תקופת החסכון . ככל שהחסכון הוא לזמן ארך יותר , כך הרבית גבוהה יותר . בני אדם הזקוקים לכסף , לווים כסף מהבנק הנותן להם את ההלואה צמודה למדד וברבית גבוהה יותר מזו שהוא משלם למשקיעים החוסכים . ההפרש בין גבה הרבית שהבנק משלם לגבה הרבית שהבנק גובה הוא הרוח של הבנק . הרבית והיהודים התורה אוסרת על לקיחת רבית מיהודי : " אם כסף תלוה ... לא תשימון עליו נשך " ( שמות כב כד ) , אך מתירה לגבות רבית מלא יהודי : " לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך " ( דברים כג כא ) . אסור זה הביא למצב שיהודים נמנעו מלהלוות כספים ליהודים . בתקופות שונות נעשו נסיונות לפתר את הבעיה : להחזיר את הכסף עם הרוחים שנעשו באותה תקופה או לנסח " התר עסקא " . התר עסקא הוא שטר שהלווה מוסר למלוה , המעיד על שתפותו בעסק . כלומר , ההלואה שנתן המלוה הופכת אותו , כביכול , לשתף בעסקיו של הלווה ולכן הוא זכאי לקרן וגם לחלק מהרוחים שנעשו באותה תקופה . מנהג " התר עסקא " רוח בין היהודים באירופה במאות ה - 15 ה - 17 והוא קים עד היום אצל יהודים חרדים . ההלואה ברבית היתה עסוק נפוץ בקרב יהודים בימי הבינים . הכנסיה אסרה על הנוצרים להלוות ברבית . היהודים - שלא התר להם לרכש קרקעות או להצטרף לאגדות האמנים ובעלי המלאכה ( הגילדות ) - פנו אפוא לעסק במסחר בכסף ולהלוות ברבית . תחלה נתנו ההלואות תמורת משכון - תכשיטים וחפצי ערך אחרים שנשמרו אצל המלוה עד החזר ההלואה . אם הלווה לא היה יכול להחזיר את ההלואה במועד , המלוה היה רשאי למכר את המשכון ובכך לכסות את ההלואה . בהדרגה הפכו המשכונאים לבנקאים . ההלואה ברבית השניאה את היהודים וגרמה להתגברות האנטישמיות . אנטישמיות בנק גילדה התר עסקא מדד המסחירים לצרכן רבלה , פרנסואה סופר צרפתי שנון ורב הומור , מגדולי הסופרים בתקופת הרנסנס . היצירה שבזכותה קנה לו שם עולם היא " גרגנטואה ופנטגרואל " . חי בשנים 1495 - 1553 . על ילדותו של רבלה ידוע אך מעט . אביו היה לפי גרסה אחת פנדקאי , ולפי גרסה אחרת - רוקח בעיר שדה ובעל אחזה כפרית . את ראשית חנוכו קבל רבלה במנזרים ובמוסדות של הכנסיה , ובהשפעתם נעשה נזיר . לימים הוא עזב את המנזר , למד רפואה , והיה רופא בבית - חולים בליון . אחרי כן עבר רבלה לעיר מץ ולבסוף החליט להקדיש את כל זמנו לכתיבה . " גרגנטואה ופנטגרואל " הספר " גרגנטואה ופנטגרואל " מכיל כ - 1,000 עמודים הנחלקים לחמשה חלקים . הוא מתאר את הרפתקאותיהם המשעשעות של אב בעל גוף וגרגרן ( זללן ) - גרגנטואה - ובנו פנטגרואל , המכנה עצמו " מלך השכורים " . הספר הוא תאור תמים לכאורה של בני משפוזת גרגנטואה על רקע הוי החיים בצרפת במאה ה - 16 . אולם למעשה הוא מכיל בקרת על הכנסיה , על צביעות הכמרים , על שחיתות המדות ועל החנוך הפגום - מציאות עגומה שרבלה חוה על בשרו . אולם הבקרת מוטחת בחיוך רחב . המחבר מעלה על נס את אהבת החיים והנאותיהם ומשבח את היצרים הטבעיים של האדם . " הצחוק הוא תמצית האנושות " , אומר רבלה . באמצעות הצחוק הוא שולח את חציו בבני תקופתו , ונותן בטוי לרוח החפשית ומלאת החיוניות של הרנסנס . ספרו של רבלה - שהכנסיה אסרה על קריאתו - תרגם ללשונות רבות , בכללן לעברית , ונחשב ליצירת מופת יחידה במינה . ננסית נזירות סטירה רנסנס רבנו תם רבי יעקב בן מאיר , רבנו תם , היה מבעלי התוספות ומגדולי החכמים בצרפת . הוא כתב את " ספר הישר " שבו שאלות ותשובות וחדושים בתלמוד , וכן חבר שירים וכתב על הדקדוק העברי . חי בשנים 1100 - 1171 . " רבנו תם " נולד ברמרו , בצפונה של צרפת . אמו היתה בתו של רש"י . הוא התפרנס מעשית יין ומעסקי הלואות . בזכות עסקיו היו לו קשרים עם אנשי שלטון ורבות מהלכותיו נפסקו לנכח הכרתו את אפים של הגויים . פרושיו והלכותיו הם בעקר " תוספות " לתלמוד הבבלי . יהודי אירופה המערבית והתיכונה ראו בו מנהיג הדור . תלמידים נהרו אליו מארצות רבות , ואף מרוסיה הרחוקה . קהלות גרמניה , איטליה , ספרד ואנגליה פנו אליו בשאלות בעניני דת ודין , ותשובותיו נתקבלו ללא ערעור . לבד מן התוספות שלו , המופיעות בשולי עמודיו של התלמוד , כתב את " ספר הישר " , ובו באורים וחדושים על שלושים ממסכתות התלמוד , ותשובות על שאלות . הוא התנגד לשיטת " הפלפול " , וכן לתקון " טעיות " שנפלו , כביכול , בנסח התלמוד . חלק על סדרן של הפרשיות בתוך התפלין , ועל כן יש הנוהגים עד היום להניח תפלין של רבנו תם , נוסף לאלו של רש"י , המקבלים על הכל . רבנו תם כנס מועצות לתקון תקנות , שהיו בחינת צרך השעה , כדי לחזק את האחדות בעם ואת החיים היהודיים בימי מסעי הצלב . בתקוניו בקש לשפר את מצבה של האשה היהודיה , ולהקל בקיומן של מצוות הדת . הוא כתב גם שירי חל וקדש . בספרו " ספר ההכרעות " בקש לפשר בין המדקדקים מנחם בן סרוק ודונש בן לברט . דיוקן של פרנסואה רבלה , מגדולי הסופרים בתקופת הרנסנס . רכלה מתח ביקורת בהומור רב על בני תקופחו בכלל ועל הכנסייה בפרט . בכך ביטא את רוח הרנסנס בספרות , רוח חיננית שיצאה כנגד החומרה והשחיתות ששררו בכנסייה .

קודם  |  הבא