קנמון

עמוד:15

בסרי - לנקה ובהודו ומתנשא לגבה 10 - 20 מטרים . כיום מגדלים אותו במטעים בארצות אלה וגם במדגסקר ובעוד כמה ארצות במזרח הרחוק . לעץ זה עלים המגיעים לארך של 15 סנטימטר , פרחים צהבים קטנים ופרות אדמים ועסיסיים . כל חלקי הצמח מפיצים ריח שמקורו בשמן אתרי ריחני שהם מפרישים . עצי הקנמון הגדלים בתרבות נכרתים בהגיעם לגבה 5 . ו - 2 מטרים , ומן הגזע הכרות צומחים חטרים רבים . בהגיע החטרים לארך של שני מטרים בערך מקצצים אותם ומקלפים את קלפתם החומה , שממנה מגרדים את השכבה החיצונית . השכבה הפנימית מתיבשת ונגללת כשפופרות של קלפה יבשה , ובצורה זו הקנמון משוק . מיני קנמון ושמושיהם בישראל משתמשים בעקר באבקת קנמון , שמכינים על ידי טחינת שפופרות הקלפה היבשה . התבלין משמש למיני מאפה , ללפתנים ולמיני מתיקה . גם חלקים אחרים של הצמח , ובעקר פרות הבסר , משמשים להכנת משקאות , ליקרים ושוקולד משבח . קנמון משבח פחות מופק מעץ קנמן הקסיה הסיני . כאן מופק התבלין מקלפת הגזע והענפים . קנמון זה זול יותר והוא בעל ריח חריף יותר ומשבח פחות . מין אחר , שחשיבותו הכלכלית מרבה , הוא קנמן הקמפור , המצוי בעקר ביפן ובסין . מן השרף המופק מעץ זה ומעצתו הטחונה מפיקים את שמן הקמפור הריחני , המשמש ברפואה ובתעשיות התמרוקים והצלולואיד . ער תבלינים קנרי ( כנרית ) צפור שיר ונוי מביתת הנמנית עם משפחת הפרושיים . טפחה מקנרי בר שהובאו לאירופה במאה ה - ר 6 . הקנרים התרבותיים גדולים מקנרי הבר ואף צבעיהם שונים . באיים הקנריים ובאי מדרה שבמזרח האוקינוס האטלנטי חיים קנרי בר , כמו בזבוז קנרי , השוכן בחרשים ובעקר ביערות ארנים . גדלו כגדל הדרור וצבעו אפר - חום , ורק גבו צהב . הזכר של הבזבוז הקנרי מיטיב לשיר ובאביב הם יוצרים זוגות ומקננים על עצים . מאז הובאו כמה קנרי בר לאיטליה כצפורי נוי ושיר , טפחו זני קנרי רבים השונים זה מזה בצבעם ובגדלם . לעמת קנרי הבר שארכם כ - 3 ר סנטימטר בלבד , ארכם של הקנרים התרבותיים 5 ר - 20 סנטימטר . גם צבעיהם השתנו . רבם צהבים בגונים שונים ולרבים מהם נוצות כתמות או אדמות . לרבים מהם ציציות קשוט על הראש . לאחדים זנבות ארכים המשתלשלים בין הרגלים , ולאחדים רגלים מכסות בנוצות . מנהג נוסף שסגלו להם הקנרים התרבותיים הוא הפוליגמיה , כלומר זכר אחד חי עם נקבות אחדות ומפרה אותן , ולכן רבית הקנרי גדולה . הנקבות מטילות פעמים אחדות בשנה עד שש ביצים בכל תטולה . קל לגדל קנרים בהיותם אוכלי זרעים , ולכן נפוץ גדולם בכל העולם . שירת הקנרי בני אדם מחבבים את הקנרים בשל צבעיהם , משום שקל לגדל אותם , ובעקר בשל קולם . לקנרים שירה צלולה ונעימה והזכרים מסגלים לעתים לשורר שעות רצופות . הקנרי גם יודע לחקות את שירתן של צפורים אחרות , כגון הזמיר , ומגדלי הצפורים אף מלמדים אותו להשמיע קולות כשל חליל ושאר כלי נגינה . בשנים האחרונות מכליאים את הקנרים עם צפורים אחרות ממשפחת הפרושיים . בני הכלאים מכנים פינקים , והם מקבלים מאוד על חובבי צפורי הנוי . חוחית ירקון עופות פרושיים צפורי שיר קנריים קבוצת איים במזרח האוקינוס האטלנטי , בקרבת חופי צפון - מערב אפריקה . שטחם הכולל 7,273 קילומטרים רבועים ומספר תושביהם כ - 4 . ר מיליון . האיים הקנריים שיכים לספרד ומהוים שני מחוזות שלה : מחוז לס פלמס ( האיים המזרחיים ) , ומחוז סנטה קרוז דה טנריף ( האיים המערביים ) . האיים הם ממוצא געשי ולפיכך מרבים בהם הרים דמויי חרוט . פסגתם , באי טנריף , מתנשאת לגבה 3,718 מטר . האקלים ימי ממזג . כמות המשקעים 600 - 800 מילימטר בשנה , אך באיים המזרחיים הרים , אבני בזלת שחורות וגידולים חקלאיים באיים הקנריים , שנוצרו עקב פעילות געשית באוקיינוס האטלנטי . הקינמון היה בעבר יקר מזהב , ובמשך שנים רבות היה התבלין הרווחי ביותר שיובא לאירופה מהודו . במצרים העתיקה הוא שימש לחניטה , לכשפים ולטקסי דת . גם בימי הביניים השתמשו בו לצורכי פולחן דתי .

קודם  |  הבא