אשכנז

עמוד:213

הקהלות היהודיות שחיו באשכנז בימי הבינים פתחו חיי רוח , תרבות וחברה עשירים ויחודיים . מן המאה ה - 10 ואילך , הפכה יהדות אשכנז למרכז למוד התנ"ך והתלמוד ופרשנותם , ואף תרמה פסקי הלכה . יהודי אשכנז דברו בניבים המיחדים להם , לרבות שפת היידיש שהתפתחה מן הניב הגרמני ומדברת גם בימינו . ה " אשכנזים " אמצו את נסחי התפלה מארץ - ישראל , ולא את אלה שהנהגו בבבל . שנים מפרשני המקרא והתלמוד ופוסקי התקופה הגדולים במאה ה - 11 היו רבנו גרשם מאור הגולה ( רגמ"ה ) ורש"י . רבנו גרשם ידוע בתקונו על אסור רבוי נשים , ורש"י , רבי שלמה יצחקי שחי בצרפת , היה גדול פרשני התקופה , ופרושיו הפשוטים והבהירים , המשלבים אגדה ומדרש , קרבו את העם אל התנ"ך ושמשו בסיס לפרשנים בדורות הבאים . בימי מסעי הצלב סבלו יהודי אשכנז מרדיפות והוטלו עליהם הגבלות ואסורים , כמו החובה לשאת את אות הקלון הצהב ולהתגורר בגטאות . הרדיפות וההתבדלות הכפויה הביאו ליצירת חיי שהלה מארגנים ועצמאיים ולחזוק האמונה והזהות היהודית . מוסדות הקהלה דאגו לחנוך ועזרו לנזקקים . בצד למוד התורה והתלמוד פרחה באותה עת ספרות מוסר , שהדגישה את הצרך בקיום המצוות ובכך חזקה את אדיקותם של היהודים . אולם , במאה ה - 13 התגברו הרדיפות . בגרמניה החלה תופעת עלילות הדם , שטפלו על היהודים שהם רוצחים ילדים נוצרים כדי להשתמש בדמם לאפית מצות ולארבע כוסות היין בפסח . במאה ה - 14 האשמו היהודית בהפצת מגפת הדבר , גרשו מאזור המגפה ונדדו למזרח אירופה . במאות ה - 15 וה - 16 עברה נקדת הכבד של יהודי אשכנז לפולין ולליטא . מן המאה ה - 17 הם התחילו להתפשט בכל ארצות מצרב אירופה ואמריקה , ובמשך דורות אחדים עלו במספרם על הקהלות הספרדיות שישבו בהן . צאצאיהם של יהודי אשכנז , ששמרו על המסרת היחודית של אבותיהם ועל שפתם ( היידיש ) נקראים " אשכנזים". במאה ה - 19 הותה היהדות האשכנזית את הרב המכריע של יהודי אירופה , אוסטרליה , דרום - אפריקה , ארצות - הברית וארץ - ישראל . במלחמת העולם השניה השמדה מרבית יהדות אירופה וארצות - הברית הפכה למרכז העקרי של הקהלה היהודית האשכנזית . אות קלון גטו גרמניה גרשם מאור הגולה , רבנו יידיש ימי הבינים מסעי הצלב עדות בישראל עלילת דם צרפת קהלה יהודית רייקי אשל , אשליים משפחת צמחים דו - פסיגיים , הכוללת 4 סוגים ובהם יותר מ - 100 מינים . הם נפוצים באזורים החמים הממזגים של אסיה ואפריקה , ביחוד במלחות , בחולות , במדבריות ובערבות . ay משפחת האשליים נמנים עצים ושיחים בעלי עלים זעירים דמויי קשקשים או מחסרי עלים . על אף הדמיון אין קרבה בין בני משפחה זו לבין המחטניים . פרחי האשליים נכונים , דו - מיניים , ערוכים על פי רב באשכולות או במכבדים . הפרי הוא הלקט קטן המכיל הרבה זרעים שעירים בכל שטחם או מצידים בציציות של שערות . לכל צמח אפינית היכלת להפריש מלח באפן פעיל . אשלי ארצנו בישראל גדלים הסוגים אשל ואשליל . הסוג אשל הוא שיח - עץ ירק - עד חשוב ביותר במדבר ובמיחד במלחות . ענפיו הגמישים מסיעים לו לעמד בשטפונות הפוקדים את ואדיות המדבר , ובדרך כלל הצמחים אינם נעקרים ממקומם . האשל מאבק הן על ידי הרוח והן על ידי חרקים . השם אשל נזכר פעמים אחדות בתנ"ך , אולם העץ הגדל בחברון הידוע בשם " אשל אברהם " הוא למעשה אלון מצוי . הגדול והמרשים מבין 10 מיני האשל המצויים בישראל הוא אשל הפרקים . זהו עץ גבוה המתנשא עד 10 מטרים ויותר המפתח גזע יחיד בתנאי טפוח . אשל הפרקים נפוץ באזורים חוליים בצפון הנגב ובמרכזו , שם הוא מתקים בזכות שרשיו העמקים . בקרבת מקוי מים בבקעת הירדן ובגילן גדל אשל הירדן , בדרך כלל יחד עם אשל מרבע . מיני אשל אלה יוצרים נוף סבוך של עצים קטנים או שיחים , הפורחים בחרף ובאביב . הם עמידים בפני הצפות ועוזרים ליצב את קרקע הגדות מפני סחיפה . מין נוסף הנפוץ בארץ הוא אשל היארר , המופיע כעץ או כשיח גבוה . תרומתו רבה לעצירת ההתפשטות של דיונות החול במישור החוף . הוא מצוי גם באפיקי נחלים ופורת בעקר בקיץ . באחד הזנים של מין זה מכסים העפפים לפעמים בצפוי סכרי לבן , המפרש על ידי כנימת מגן הנטפלת לעץ . חוקרים אחדים העלו השערה , כי זהו המן שאכלו בני ישראל במדבר סיני . צמחים אשל צרפתי פורח בתל - אביב . בישראל מצויים אשל הפרקים בדרום מזרח הנגב , אשל היאור הנפוץ כמעט בבל הארץ ואשליל שעיר ואשליל הנגב המרוכזים בנגב .

קודם  |  הבא