אריה

עמוד:160

שאר בני משפחת החתוליים גם גוף האריה מהדק מצדיו , בטנו שקועה , רגליו חטובות וכפותיהן בעלות כריות רכות ורחבות ומצידות בטפרים הנשלפים בשעת לכידת הטרף . בעת מנוחה הטפרים מתכנסים בין קפלי עור שבאצבעות . בציצת השער שבקצה זנבו הארך של האריה יש זיז , או איבר הדומה לצפרן , שאין יודעים מה תפקידו . שלא כמו קרובי משפחתם האחרים , האריות מטפסים רק לעתים נדירות . האריות יודעים לשחות ואינם חוששים מפני מים עמקים . מקום חיות ומזון האריות שוכנים במישורים רחבי - ידים , בערבות עשב , על גבול מדבריות , בנאות מדבר ואף באזורים הרריים וסלעיים . בעונות היבשות פרותם מתמזגת יפה עם הרקע של האדמה החרוכה והעשבים היבשים . שאגתו האדירה של האריה הזכר מעידה על תחום מחיתו , ומטילה אימה על חיות הבר שבסביבתו . אף על פי שמסכן להטריד את האריה , אין הוא מתקיף לעתים קרובות את האדם . אולם קורה שאריה זקן נעשה כבד - תנועה , ואינו יכול עוד להדביק את בעלי - החיים הפראיים המהירים ממנו , והוא פוגע באדם . האריות טורפים רק כאשר הם רעבים , וכשהם שבעים אינם נוגעים לרעה בבעלי - חיים אחרים . בלילות הם מסתתרים בדרך כלל ליד מקורות מים או ליד שבילי הדרכים , וכשהחיות האחרות באות לשתות מים או עוברות בדרך , הם מסתערים על טרפם . האריה יכול לשבר את גבה של זברה או לרסק את גלגלתה של אנטילופה במכה אחת בכפתו . אריה זכר מבגר עשוי לגרר סוס שלם בכפותיו . האריות מעדיפים את בשרן של חיות בר האוכלות עשב כמו זברות , אילות , אנטילופות , ג'ירפות ותאואים אפריקניים . לעתים יוצאים כמה אריות יחד לשחר טרף ומתחלקים בו . חיי המשפחה של האריה האריה הוא החיה החברותית ביותר במשפחת החתוליים . הוא חי בלהקות שגדלן משפע מכמות המזון המצויה בשטח : שני אריות באזורים דלים במזון עד עשרים ויותר באזורים עשירים במזון . מבין החתוליים האריה הוא היחיד הפוליגמי ( שיש לו בנות זוג אחדות ) - לכל זכר 3 - 4 נקבות . בדרך כלל הלביאה ממליטה 3 - 4 גורים בהמלטה אחת . גם הזכר וגם הנקבה מגדלים את הגורים . הלביאה היא אם מסורה . הגורים גדלים באטיות ומגיעים לגדלם הסופי בהיותם בני שש שנים . גופיהם של הגורים מנמרים בכתמים קטנים בהולדם . יש חוקרים הטוענים , כי תופעה זו מעידה על כך שהאריות היו לפנים חיות יער , וכתמים אלה הסוו אותם בין העלים והצללים . כפירים או גורי אריות הם חיות שעשועים נחמדות , אך עד מהרה הם גדלים ומתחזקים במדה כזאת שהם מהוים סכנה . ידועות אגדות על אריות מבגרים שהתקשרו לבני - אדם . על רעמסס מלך מצרים מספר שאריה היה מלוה אותו בצאתו לקרב . האדם הוא אויבו הרציני היחיד של האריה . בעבר היה הציד הפגיעה העקרית באריות . האדם הלבן נהג לצוד אריות בעזרת רובים , בעקר לשם הספורט שבדבר וכדי להציג לראוה את עורו . בני שבטים מסימים באפריקה נהגו לצוד אריות בחניתות . לעמתם יש שבטים שאינם נוגעים לרעה באריה , משום שהוא טורף את האנטילופות הפוגעות קשה ביבולים . בימינו אריות רבים מומתים באפן לא חקי , כאשר הם נלכדים במלכודות המיעדות לבעלי - חיים אחרים . האיום החמור יותר על אכלוסית האריות הוא דחיקתה משטחים נרחבים עקב התפשטות החקלאות וצמצום מזונה שמקורו בציד המרבה של בקר וחיות בר . אריות בארץ - ישראל מתקופה קדומה פחד האדם מפני האריה , אך גם העריץ את כחו הרב . האריה היה מצוי בעבר בארץ - ישראל , והוא נזכר פעמים רבות בתנ"ך כסמל לעצמה ולאמץ לב . יש לו שמות רבים בעברית , וביניהם : לביא , כפיר , ליש ושחל . על פי ספר ירמיהו ( מט יט ) התקים האריה בגאון הירדן . דוד , עוד לפני שנלחם בענק הפלשתי גלית , צבר נסיון קרבי בהרגו אריה ודב שהתנכלו לצאנו ( שמואל א , יז לד - לו ) . ואלו שמשון הגבור שסע במו - ידיו כפיר אריות ששאג לקראתו בתמנתה , בין פלשת ליהודה ( שופטים יד ה - ז ) . האריה גם נזכר בתנ"ך כסמל של שלושה משבטי ישראל : בברכת יעקב לבניו נמשל יהודה לגור אריה ולאריה , ובברכת משה נמשל דן לגרר אריה וגד ללביא . כיום נחשב האריה בעקר לחיה אפריקנית , ואכן הוא מצוי ביבשת זו יותר מאשר בכל מקום אחר . אזור תפוצתו - הארצות שמדרום לסודאן ולאתיופיה , מזרח אפריקה , זימבבוה וזמביה , אך אריות מעטים מצויים גם במערבה של הודו . לפנים היו אריות גם באירופה ובמזרח הקרוב . אולם הם נעלמו לגמרי מאזורים אלה , לאחר שהשמדו בידי האדם . בארץ - ישראל נעלמו האריות בתקופת הצלבנים ( המאות ה - וו - 13 ) . חתוליים טיגריס יונקים אריה אפריקני בוגר ורעמתו המפוארת .

קודם  |  הבא