אפון ( אפונה )

עמוד:119

אפון ( אפונה ) סוג של עשבים חד - שנתיים או רב - שנתיים ממשפחת הפרפרניים . עם סוג זה נמנים 6 מינים , שעליהם מנצים ( דמויי נוצה ) ומסתימים בקנוקנות המסיעות לאפון להשתרג ולטפס על צמחים שכנים . פרחי האפון פרפרניים בעלי גביע של חמש אנות וכותרת בעלת חמשה עלים . הפרי - תרמיל בעל זרעים אחדים , המחברים ל " תפר " הבטן של התרמיל . כשהפרי בשל התרמיל מתיבש ונפתח לארך והזרעים נושרים . המין הנפוץ הוא האפון התרבותי ( אפונת שדה ואפונת גנה ) הכולל מאות זנים . זה צמח חד - שנתי שפרחיו גדולים . מגדלים אותו כמעט בכל אזורי העולם , וגם בישראל . זרעיו משמשים למאכל לאדם ולבהמה . לעתים מטמינים את עליו וגבעוליו בקרקע על ידי חריש , ובהרקבם הם משמשים כזבל עשיר בחנקן . זרעיו מכילים עמילן וחלבון ומשום כך מרבים לגדל אותו בעולם . בישראל גדלים בר שלשה מינים . האפונה היתה ידועה עוד לפני יותר מ - 4,000 שנה במצרים , בהודו ובפרס . במחצית השניה של המאה ה - 19 ערך בצ'כיה הנזיר גרגור יוהן מנדל נסויים באפונת הגנה . על סמך מחקרו עלה בידו לקבע חקי תורשה , המכנים על שמו " חקי מנדל". " אפונה ריחנית " הצמח המכנה בטעות אפונה ריחנית הוא למעשה טפח ריחני שאף הוא משתיך למשפחת הפרפרניים . זהו מטפס חד - שנתי שעיר שמוצאו מסיציליה . בסוף המאה ה - 17 נשלחו זרעיו לאנגליה ומאז הוא מטפח כצמח נוי חשוב . הטפח הריחני פורח במשך תקופה ארכה בשלל גונים , והוא צמח גנון ממלץ שקל לגדלו מזרעים . בו ( וניקה פרפרניינם אפוס פואמה ( שירה ) ארכה , המספרת בדרך כלל על הרפתקותיו ועלילותיו של גבור יחיד , או על מארעות היסטוריים חשובים של עם ומעשים אמיצים ואציליים . אפוסים ידועים בספרות העולמית האפוסים הגדולים בספרות העולמית הם : " איליאדה " ו " אודיסאה". יסודם בספורים שספרו בעל - פה ועברו מדור לדור . מיחסים אותם למשורר היוני הקדמון הומרוס . אפוסים אלה שמשו דגמה למשוררים מאחרים יותר : " ביוולף", נכתב באנגלית בתקופה האנגלו - סקסונית , " שירת דולן " היא אפוס צרפתי עתיק , " שירת הניבלונגים " נכתבה בגרמנית , ה " קלולה " בפינית ו " אל סיד " בספרדית . האפוסים המפרסמים של עמי המזרח הקדמון הם " עלילות גילגמש " הבבלי , " מהבהרטה " ו " רמינה " של ההודים . האפוסים ששרו בעל - פה זמרים נודדים לפני שהעלו על הכתב , מכנים אפוסים עממיים . פואמות כגון " ספר איניאס " מאת המשורר הרומאי ורגיליוס , ושני האפוסים הגדולים באנגלית " גן העדן האבוד " מאת ג'ון מילטון ו " מלכת הפיות " מאת אדמונד ספנסר מכנים אפוסים ספרותיים , משום שלא עברו תחלה מדור לדור בעל - פה אלא נוצרו בידי מחבריהם על יסוד ספורים שכבר היו ידועים לפני כן . עם הסוג הזה של האפוסים נמנים גם " הקומדיה האלוהית " מאת דנטה אליגירי , גדול משורריה של איטליה , " הרמן ודורותאה " מאת יוהן וולפגנג פון גתה הגרמני , ו " פן טדאוש " מאת אדם מיצקביץ'הפולני . האפוס כתוב בחרוזים ולעתים גם בבתים . האפוס הקלסי כתוב בטורים , וסגנונו כבד ורציני . עמוד מאויר מתוך כתב - יד איטלקי מהמאה ה - 14 של האפוס " הקומדיה האלוהית : שכתב המשורר האיטלקי דנטה אליגירי . תרמיל פתוח של אפונה . התרמיל מגן על הזרעים העגולים והבשרניים של האפונה , המשמשים מאכל לאדם ולבהמה .

קודם  |  הבא