עמוד:36

ועמקי - הרים החוצים אותם לרחבם . המצביא הקרתגי המפרסם חניבעל עבר במאה ה - 3 לפני הספירה עם צבאו , שכלל גם פילים , באחד המעברים האלה כדי להפתיע את רומא בהתקפה מכוון לא צפוי לחלוטין . מעברים אלה משמשים את הכבישים , ואלו מסלות ברזל חוצות את האלפים בתוך מנהרות . בהרי האלפים נובעים כמה מן הגדולים בנהרותיה של אירופה , ובראשם הרין , הרון והפו , וכן כמה יובלים של הדנובה . ערים גדולות מצויות רק למרגלות האלפים . בלבם שוכנות ערים בינוניות וקטנות , מהן ערי נפש שפרנסתן על התירות , ובעקר כפרים . ככל שמגביהים כן פוחתים הישובים , ומעל 2.000 מטרים אין כמעט ישובים . רק בקתות מבודדות פזורות שם , ומשמשות את הרועים העולים בקיץ עד קו השלג עם בקרם כדי לרעותו בכרי המרעה הטבעי . אתרי תירות עקר ערכם הכלכלי של האלפים הוא בתירות . האלפים הם נכס כלכלי חשוב כי הם מושכים אליהם המוני תירים . יש באלפים צרוף יחיד במינו של נופים יפים , כפרים חנניים בין כרי המרעה ויערות ירקי - עד . יתרה מזה , הם נמצאים בלב אירופה העשירה - היבשת המושכת את מספר התירים הגדול בעולם . האלפים הם גם מרכז של ספורט החרף - טפוס הרים , גלישה על שלג והחלקה על קרח , שויץ ואוסטריה הן מן המדינות הראשונות בעולם במספר התירים הנכנסים אליהן . גם איטליה וצרפת , שתי ארצות תירות מבהקות אחרות , מושכות אליהן המוני תירים לא מעט בזכות האלפים . בגלל מקומם המרכזי של האלפים בלב אירופה , ובעקר כגשר יבשתי בין הצפון והדרום , הומים כבישיהם מכוניות לרב ומשאיות ענקיות , הפולטות לאויר ההרים הצח גזים רעילים ומפרות ברעשן את אידילית הנוף . לכן נוקטות שויץ ואוסטריה צעדים להגבלת התנועה . ראו ערכים נפרדים לשמות המקומות הנזכרים בערך זה . אלפסי , יצחק ( הרי"ף ) חכם ומורה תלמוד . מגדולי הפוסקים הראשונים . מחבר ספר הלכות . המכנה " תלמוד קטן". חי בשנים 1013 - 1103 . רבי יצחק אלפסי נולד בכפר ליד העיר פס שבצפון אפריקה ( מכאן כנויו אלפסי , או פסי , ובראשי תבות רי"ף - רבי יצחק פסי ) . הוא התחנך בקירואן , שהיתה אז מרכז התורה והתרבות היהודית . אחר חזר לפס , וכפי הנראה מלא תפקיד נכבד בקהלתה . את כל כחותיו הוא הקדיש להוראת התלמוד במרכזי התורה בצפון אפריקה . בשנת 1088 נאלץ אלפסי לפרש , מסבות שאינן ברורות , מהמשרה שמלא בקהלתו ולברח ללוסינה שבספרד . בלוסינה שמש , כפי הנראה , כרב הקהלה . בתפקידו זה היה שופט ומורה כאחד . הוא רכש את אמונם של המדינים לפניו , ורבנים אחרים היו מרבים לעין בפסקי הדין שלו ולומדים מהם . תלמידים רבים באו לשמע את שעוריו . בספר ההלכות שכתב לקט אלפסי את כל פסקי ההלכות שבתלמוד בלי המשא ומתן שקדם לקבלתם . הספר כנה " תלמוד קטן", והקל על לומדי התלמוד ועל השופטים לפי הדין היהודי . הלכה תלמוד אלפקה בעל - חיים ממשפחת הגמלים , הדומה מאוד במבנה גופו לגמל , אך אין לו דבשת . האלפקה קטנת - קומה , חסונה ובעלת צואר ארך . גופה מכסה שער צמרי ארך , זנבה קצר וארכו רק 25 סנטימטר . יש אלפקות שחרות , לבנות , חומות , או שצבעיהן מערבים . יש שני זנים של אלפקות , הנבדלים זה מזה בארך הפרוה ובממדי הגוף שלהם . גבהה של האלפקה עד לכתפיה הוא כמטר אחד , ומשקלה כ - 60 קילוגרם . משך ההריון של הנקבה הוא כשנה אחת . בסופו היא ממליטה ולד יחיד , המסגל ללכת אחר אמו לאחר כמחצית השעה מרגע הולדו . שנים רבות לפני שגלו הספרדים את אמריקה הדרומית במאה ה - 16 כבר ביתו האינדיאנים את האלפקות . האלפקות מצויות בהרי האנדים , בגבה של כ - 5,000 מטר , וחיות בשטח המשתרע ממרכז פרו למערב בוליביה , באזורים של אחו אלפיני , כרי דשא וערבות . מגדלים אותן בעקר לשם צמרן , הנגזז פעמים בשנה . התושבים באזור מחיתן אוכלים גם מבשרן . כיום יש בעולם קצת פחות מארבעה מיליון אלפקות , התופסות בהדרגה את מקומה של הלמה כחית הבית החשובה ביותר באמריקה הדרומית . בשנים האחרונות מגדלים אלפקות במקומות אחדים בארץ - בעקר בשל צמרן , אחד מהם - ליד מצפה רמון . גואנקו גמל ויקוניה למה אלקבץ , שלמה מקבל , פיטן ופרשן של התנ"ך . מחבר הפיוט הידוע " לכה דודי". חי בשנים 1505 - 1580 . שלמה אלקבץ נולד בטורקיה ומת בצפת . הוא למד תורה מפי יוסף טיטצק , רב ומקבל בסלוניקי . אחר כך עבר לאדרינופול , ובה התידד עם רבי יוסף קארו , מחבר ה " שלחן ערוך". בשנת 1535 עלה שלמה אלקבץ לארץ - ישראל והצטרף אל קברצת המקבלים שישבה בצפת . לימים הוא אף עמד בראש הישיבה שלהם . אלקבץ חבר פרושים לכמה מספרי התנ"ך ברוח הקבלה , וביניהם שיר השירים ותהלים , וכתב פיוטים רבים . המפרסם שבהם הוא " לכה דודי", הנכלל בתפלת ליל שבת . לכה דודי פיוסים קארו , יוסף קבלה עדר אלפקות מלחך עשב על רקע הרי האנדים שבאמריקה הדרומית . האלפקה החסונה בויתה על ידי האינדיאנים , תושביה הקדומים של היבשת , שרתמו אותה לצורכיהם .

אנציקלופדיה אביב בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר