מתכת

עמוד:79

המתכות המרכיבות אותו . מערבוב של מתכות ביחסים שונים נתן לקבל נתכים בעלי חזק רב יותר , ברק , גמישות ועוד תכונות . גלוי המתכות עוד בימי קדם ידעו בני האדם להפיק מתכות מעפרותיהן ולעשות מהן כלים , כלי נשק ותכשיטים . המתכת הראשונה שנצל האדם היתה הנחשת . את המתכת הזאת הוא מצא במקומות שונים בעולם על פני האדמה . הנחשת לא היתה נקיה - היו בה מתכות נוספות כגון בדיל , אבץ ועופרת . כאשר התיכו אותה כדי ליצר ממנה כלים , נוצר נתך , המכנה היום ברונזה ( או ארד ) - ועל - שמו נקראת תקופת הברונזה . לאחר זמן גלה האדם מתכות נוספות , והחל ליצר כלי בשול וכלי נשק מברזל , ותכשיטים מזהב ומכסף . במשך אלפי שנים היתה רשימת המתכות מצמצמת למדי , וכללה ברזל ונחשת , כסף וזהב , בדיל , עופרת וכספית . במאות ה - 18 וה - 19 החלו הכימאים לגלות יסודות מתכתיים רבים בזה אחר זה . הקובלט והפלטינה התגלו ב - 735 ר . הניקל ב - 751 1 , הטונגסטן ב - 1783 והטיטניום ב - 1789 . המנגן והאלומיניום התגלו ב - 1827 . היום מסוגים כמתכות כשני שלישים מ - 92 היסודות הידועים בטבע . שאר היסודות נקראים אלמתכות . אטום יסודות ראו ערכים נפרדים לכל הנותכות הנזכרות בערך זה . מתמטיקה תחום הידע העוסק בחקר המספרים והצורות וביחסים שביניהם . כיום המתמטיקה עוסקת גם בגדלים מפשטים , שהם הרחבה של משגי המספר והצורה . המתמטיקה החלה להתפתח עוד בימי קדם , ובמשך אלפי שנים נוספו לה ענפים רבים . כמעט כל המדעים מבססים , במדה זו או אחרת , על שמוש בתורות ובמשואות מתמטיות . השמוש במחשבים בימינו משנה את אפיה של המתמטיקה ופותח בפניה אפשריות ותחומי ישום חדשים . מתמטיקה קדומה בכל תרבות אנושית שיש בה יחסי קנין ורכוש קימים משגים מתמטיים של מספרים וצורות , ונעשות פעלות חשבון פשוטות של חבור וחסור . אפלו כדי לבצע פעלות פשוטות של סחר חליפין , כמו למשל , לתת עז תמורת חמשה שקי חטה , יש צרך להשתמש במשג מתמטי - המספר . אולם עוד הקדמונים החלו לפתח שיטות מתמטיות מתחכמות יותר . בבבל ובמצרים הקדומה השתמשו בשיטות מתמטיות לחשובים מסחריים ואסטרונומיים ולמדידת קרקעות . היונים תרמו תרומה גדולה לפתוחה של המתמטיקה . הם הבחינו בשני ענפים עקריים בה : האריתמטיקה , העוסקת במספרים ובפעלות חשבון , והגאומטריה , העוסקת בצורות כמו קוים ישרים , עגולים ומלבנים . היונים יחסו חשיבות רבה למתמטיקה לא רק בגלל ערכה המעשי , אלא גם משום שראו בה אמצעי לפתוח השכל והחשיבה . מקצתם , כמו פיתגורס ותלמידיו , אף טענו שהמתמטיקה היא היסוד למבנה העולם כלו . במיחד התפתחה אצל היונים הגאומטריה : אוקלידס הגיע לנסוחים מוצקים , שיצרו מבנה של הנחות יסוד ( " אקסיומות " ) ושל משפטים הנגזרים מההנחות האלה שאי - אפשר להטיל בהם ספק . המתמטיקה בימי הבינים עד מחצית ימי הבינים היה הידע המתמטי באירופה דל ביותר , בעוד שבתרביות אחרות באותה תקופה , כמו בסין ובהודו , ואצל הערבים שנטלו הרבה גם מהיונים הקדומים וגם מהודו , התפתחו שיטות מתמטיות מתקדמות . אולם לקראת סוף ימי הבינים ובתקופת הרנסנס התחדש העניו במתמטיקה באירופה . בתקופה זו התפתחו בהשפעת שיטות יוניות וערביות תחומים מתמטיים חדשים : האלגברה , המאפשרת לפתר בעיות חשוביות בעזרת שמוש במשואות ובנעלמים , והטריגונומטריה , המאפשרת לחשב גדלים של צלעות ישרות במשלשים ובצורות גאומטריות אחרות . מתמטיקה מודרנית עם תחלת התפתחותו של המדע המודרני התגבר הענין במתמטיקה , משום שהמדע החדש , ובמיחד הפיסיקה , היה מבסס על שמוש בשיטות מתמטיות . במאה ה - 17 המציא דקרט את הגאומטריה האנליטית , המאפשרת לתאר צורות גאומטריות באמצעות משואות אלגבריות , ובכך הפך בעצם את הגאומטריה לענף של האלגברה . קצת אחריו המציאו ליבניץ וניוטון ( כל אחד לחוד ) את חשבון הנגזרות והאינטגרלים , המאפשר למצא את קצב ההשתנות של גדלים מתמטיים התלויים בגדלים אחרים . לחשבון זה יש שמושים חשובים בפיסיקה ובמדעים אחרים . במאה ה - 18 המשיכו המתמטיקאים לפתח תחומים אלה , כדי להעמיד אותם על יסודות מוצקים של הוכחות , שמדת תקפן משתוה לזו של הגאומטריה של אוקלידס . מתמטיקה במאה התשע - עשרה עד למאה ה - 19 האמינו רב המתמטיקאים שהמתמטיקה מתארת את המציאות הממשית . על פי אמונה זו , לדגמה , רבים סוברים בטעות שמתמטיקאי הוא אדם העוסק בחשבונות ובחישובים מספריים . אולם חישובים כאלה הם קלים ביותר לביצוע בעזרת מחשבון , ולכן אין צורך בשום הכשרה מיוחדת כדי לבצעם . המתמטיקאי המקצועי , לעומת זאת , עוסק ביחסים בין מבנים מופשטים , ולכן אינו נזקק דווקא למחשבון לצורך עבודתו .

קודם  |  הבא