מצרים העתיקה

עמוד:15

המעמד החברתי העליון ובעל הכח הרב ביותר היה של הכוהנים , שמלאו תכופות גם תפקידים אזרחיים וצבאיים . המקדשים צברו רכוש רב וקרקעות שהיו פטורות ממסים . שלוש מאות שנה לאחר הקמתה של הממלכה החדשה היה שליש מאדמת מצרים המעבדת שיך לכוהנים , וכחמישית מתושבי הארץ היו כפופים להם . בעלי המלאכה שהעסקו בחצר המלך והמקדשים , וכן הסופרים והפקידים , הוו מעין מעמד בינוני . יקרת האמנים היתה רבה ומקצועותיהם היו עוברים מאב לבן . האכרים עבדו את אדמת המלך , אך היו שעבדו גם חלקות קרקע פרטיות . העבדים היו ממוצא מצרי וזר כאחד והיי כפופים לפקידים בעלי קרקעות ולמקדשים . עשרה של החברה המצרית התבטא ביכלתה לקים אמנים ואמנים רבים , ובעקר ביכלתה לגיס מספר רב מאוד של פועלים להקמת הפירמידות ושאר מבני הענק . האמנות והאדריכלות האמנות המצרית באה לידי בטוי בשלושה תחומים עקריים : פסול , תבליטי קיר וציור . קוי האפי של תחומים אלה לא השתנו במשך אלפים שנה , וזאת משום זקתה של האמנות לדת . כל עוד לא השתנתה הדת , לא השתנה תפקידה של האמנות . שיטות הציור העברו מדור לדור . אמני הציור המצרי השתמשו בצבעים שונים , שנמשחו לא רק על קירות , אלא גם על פסלים וחלקי בנינים . הם שלבו ביצירתם מראות נוף - בעקר נוף המים של הנילוס , מקור החיים של ארצם - עם דמיות של בני אדם . אלה צירו בשיטה קבועה , כשגופם ופניהם פונים בצדודית ( פרופיל ) לעבר המביט בהם . גם תבליטי הקיר היו עשויים כך . הפסלים והתבליטים נועדו להקים זכר למת , אך רבים מהם שמשו קשוט לארמונות ולמקדשים . תבליטים רבים שמשו כאנדרטות לקרבות והמלכים תארי בהם תמיד כמנצחים . לתבליטים נוספו כתובות בכתב החרטמים שתארו את הארועים . המבנים האפיניים לאדריכלות המצרית הם גדולי ממדים ובעלי קוים חדים . הפירמידות - מבני ענק שסודם לא פענח במלאו עד היום - הוו משכנות למתים , שהמצרים האמינו כי הם מוסיפים לחיות חיי נצח . גם הספינקס המפרסם והמקדשים הרבים היו עצומים בגדלם . השגיה של האדריכלות המצרית באים לידי בטוי ביכלת התכנון של המבנים הללו . להשגים גדולים אחרים הגיעה התרבות המצרית הקדומה עם פתוח כתב החרטמים . המדע והרפואה בשל גאות הנילוס היו משתבשים מדי פעם ממדי השדות החקלאיים . כיון שמסי האכרים הטלו בהתאם לגדל חלקתם , היה צרך למדד כל פעם מחדש את גדל השדות . זהו ההסבר המקבל להתפתחותה של ההנדסה במצרים . המצרים פתחו שיטות למדידת שטחיהם של מלבן ועגול ואף ידעו לחשב נפח . במצרים התפתחו גם החשבון ושיטת המספור : קו אחד צין את הספרה ו , שני קוים - 2 , וכן הלאה . עשר צין באות ח ועשרים בשתי אותיות ח , וכך עד תשעים . למספרים הגבוהים יותר היו סימנים מיחדים . גם שברים ידעו המצרים לחשב , אך לכפל ידעו רק ב - 2 . המצרים לא פתחה את החשבון לרמה מדעית והסתפקו בתועלת המעשית שהפיקו מידיעותיהם . האסטרונומיה המצרית היתה מהולה בספורי אגדה . המצרים חשבו כי השנה היא בת 365 יום וחלקו את מראות חקלאיים בציור קיר שנחשף בקברו של מנה בנוא - אמין . עמק הנילוס הפורה הפך את מצרים למדינה עשירה במזון . דמותו של פרעה רעמסס השני במקדש הגדול באבו סימבל שבדרום מצרים . שני המקדשים שבאבו סימבל נחשבים לאתרים הארכיאולוגיים החשובים והמרשימים בעולם . בשנת 1964 , כשהתחילה בנייתו של סכר אסואן על נהר הנילוס , הורמו שני המקדשים לגובה של 60 מטר כדי למנוע את הצפתם . ההעברה נעשתה על ידי פירוק המקדשים והרכבתם במקומם החדש , ונמשכה ארבע שנים . באתר ישנו מוזיאון המתעד את העברת המקדשים .

קודם  |  הבא