כויות

עמוד:94

מעסקים בהם . עם זאת , כמו מדינות נפט אחרות , נפגעה כוית מירידת מחירי הנפט בשוק העולמי מאז תחלת שנית ה - 80 . כוית התפתחה בד בבד עם שאיבת הנפט בתחומה . בשנות ה - 30 של המאה ה - 20 לא ישבו בה אלא כ - 50 - 60 אלף בדוים ופלחים שהתפרנסו בדחק , בין השאר משלית פנינים במפרץ הפרסי , והעיר כוית היתה עירה נדחת . ואלו היום אכלוסית כוית היא כמיליון וחצי נפש , מהם כ - 200,000 בבירה , העיר כוית . מרבית התושבים הם מסלמים סנים ומעוטם שיעים . יש בה גם מעוט נוצרי קטן . הכויתים אינם אלא כ - 40 אחוז מן האכלוסיה . היתר הם רבם עובדים זרים - ערבים ממדינות אחרות , וכן מעט נוצרים ויוצאי הודו . הזרים הרבים היושבים בכוית ערערו לא אחת את יציבות המשטר . תושבי כוית נהנים מכל היתרונות של מדינת רוחה מפתחת . שרותי החנוך , למשל , נתנים חנם . אף על פי כן כרבע מן התושבים אינם יודעים קרוא וכתוב . גם שרותי הבריאות נתנים חנם , ורמתם גבוהה יחסית לרמת החיים המקבלת בארצות ערב האחרות . המשטר כוית היא אמירות ( נסיכות ) , ובראשה עומד אמיר . זהו משטר שמרני ולא דמוקרטי . השלטון מרכז בידי שושלת אלצבאח ועובר בירשה , ומשפחה זו היא שמעמידה בדרך כלל גם את ראש הממשלה ואת רב השרים . אולם בשנים האחרונות נכרת בכוית מגמה של דמוקרטיזציה , ובממשלה שהוקמה ב - 992 1 נמסרו ששה תיקים - אמנם לא תיקי מפתח - לשרים מקרב האופוזיציה . האופוזיציה מיצגת לאחרונה גם בפרלמנט , " מועצת האמה " , ולה כמעט מחצית מן המושבים . גם העתונות בכוית חפשית יחסית . עם זאת , זכות ההצבעה בבחירות לפרלמנט שמורה לגברים בלבד , ומתוכם , רק למי שמשפחתם יושבת בכוית מאז 1920 לכל המאחר . העובדים הזרים אינם רשאים להשתתף בבחירות . אף שהאסלאם הוא דת המדינה , כוית אינה מדינה מסלמית קיצונית , בין השאר בגלל קשריה ההדוקים עם המערב . גם ביחסה לישראל היא נוהגת במתינות יחסית . היסטוריה בשנת 1899 פרשה בריטניה את חסותה על כוית , אף שזו השתיכה אז רשמית לאימפריה העות'מאנית , כמו כל חצי האי ארב . בריטניה נהלה את עניני החוץ שלה ופקחה על פעלות הממשל בתוכה בהתאם להסכם החסות , שנשאר בתקפו עד 1961 . באותה שנה זכתה כוית לעצמאות מלאה בהנהגת משפחת אלצבאח , השולטת בארץ מאז המאה ה - 19 . שנים רבות נטש סכסוך בין כוית לבין עיראק , שכנתה מצפון , על השליטה באזור הגבול שביניהן . בפעל היה האזור בידי כוית , שאף נצלה את מעינות הנפט העשירים שלו . סכסוך זה שמש עלה לפלישת צבא עירק לכוית באוגוסט 1990 ולכבושה . הפלישה לא נתקלה בכל התנגדות . האמיר של כוית ומקרביו נמלטו מארצם , והכובשים הקימו באמירות " ממשלת בבות " , טבחו בתושבים ובזזו מכל הבא ליד . בעקבות כבוש זה קמה בחסות האו"ם ברית צבאית נגד עיראק בראשות ארצות - הברית . הצבא המשתף פתח במתקפה בינואר 1991 , ובסוף פברואר שחרר את כוית ( " מלחמת המפרץ " ) . לפני שיצאי מכוית הבעירו העיראקים מאות בארות נפט והרסו רבים ממפעלי התעשיה הפטרוכימית שלה . לכוית נגרם נזק עצום , אבל לאחר פעלה נמרצת שנמשכה חדשים אחדים , כבו כל הבערות ושקמו כמה מן המפעלים ההרוסים . מאמצע 1992 כוית מפיקה שוב כמיליון חביות נפט ביום , אך המתיחות בינה לבין עיראק לא חדלה . אחרי המלחמה גרשה כוית את רב הפלשתינאים שעבדו בה ( כ - 400,000 ) , בהאשמה ששתפו פעלה עם העיראקים . ערב , חצי האי מלחמת המפרץ מפרץ הפרסי מקוו עושרה של כווית הוא הנפט , אולם הוא גם מקור צרותיה . שכנה העיראקי , צדאם חוסין , חמד את שדות הנפט שלה ופלש אליה ב - 1991 . בתמונה - מגדלים לקידוח נפט בכווית .

קודם  |  הבא