כרתים

עמוד:171

לעצמאות ב - 1830 , ורק בשנת 1898 עזבו את האי והוקמה בו מדינה עצמאית . אולם התנועה לאחוד עם יון היתה חזקה , ובשנת 1913 הביא ראש ממשלת כרתים לאחודה עם יון , ואף נבחר לראש ממשלתה של יון המאחדת . בשנת 1941 , בימי מלחמת העולם השניה , עברה ממשלת יון לכרתים . לאחר שנים - עשר יום של קרבות קשים ביותר כבשו את האי צבאות מדינות " הציר " ( גרמניה ואיטליה ) . לצד בני האי השתתפו בהגנה עליו כחות בריטיים ( ובתוכם חילים יהודים מארץ - ישראל ) , אוסטרליים וניו - זילנדיים . הכובשים הגרמנים ערכו טבח נורא בתושבי האי . בעקבות הכבוש נספו גם רב יהודיה של כרתים , כמה מאות בני אדם . בכרתים נולד ב - 1544 הציר אל גרקו , וב - 1883 נולד בה ניקוס קזנצקיס , גדול סופרי יון המודרנית , מחבר " זורבה היוני " , שעלילתו מתרחשת בכרתים . אל גרקו אסיה הקטנה יון העתיקה ים האגאי מינואית , תרבות קזנצקיס , ניקום כשדים עם שמי קדום שישב בשומר , בדרום השפלה המשתרעת בין הנהרות פרת וחדקל , מדרום לבבל . במקורות האשוריים והארמיים הם נקראים גלדים . שפתם היתה כנראה ארמית . במאה ה - 9 לפני הספירה החלו הכשדים להתפשט צפונה ומלכי אשור ערכו מסעות מלחמה נגדם . מלכי אשור , שכבשו את בבל ושלטו בה במאות ה - 8 וה - 7 לפני הספירה שעבדו גם את הכשדים . אולם במשך תקופה קצרה הצליח המלך הכשדי מרדך בלאדן למשל בעיר בבל ( בשנים 722 - 710 לפני הספירה ) . נסיונות הכשדים להשתלט על בבל נמשכו עד מחצית המאה ה - 7 . לאחר מות מלך אשור אשורבניפל , בשנת 626 לפני הספירה , נכבשה בבל על ידי המנהיג הכשדי נבופלאסר והוא שיסד את ממלכת בבל החדשה . בנו ויורשו היה נבוכדנאצר , מחריב בית - המקדש הראשון . בימיו הגיעה בבל הכשדית לשיא עצמתה . מתקופה זו ואילך היה המנח כשדי שם נרדף לבבלי , ואלו הלשון הכשדית שמשה גם לציון השפה הארמית . הכשדים הצטינו בחקר הכוכבים ( אסטרונומיה ) ובאצטגנינות ( אסטרולוגיה - ראית העתיד על פי הכוכבים ) , עד שבעולם ההלניסטי - רומי הפך השם כלדים כנוי לחוזים בכוכבים . במקרא יש זהות בין הכשדים לבין בבל , אך נזכר במפרש , שנבוכדנאצר הוא " מלך בבל כסדאה " ( עזרא ה יב ) . בתנ"ך מזכרת גם התעסקותם של הכשדים בכוכבים ( בישעיהו מז ובספר דניאל ) . כן נזכר מוצאו של אברהם מאור שבארץ כשדים . אור כשדים אסטרולוגיה אסטרונומיה ארמית אשור בבל נבונדנאצר שומר ואכד כשוף אמונות ושיטות המיעדות להשפיע על העולם באמצעות טקסים , השבעות , לחשים וכדומה . הכשוף רווח בתרביות רבות בכל העולם , מימי קדם ועד ימינו . בסוף ימי הבינים היתה האמונה בכשוף סבה לרצח ולענויים של אלפי בני אדם חפים מפשע . בתרביות רבות רווחת האמונה שבני אדם מסימים מסגלים להשפיע על מארעות באמצעות מעשי כשוף . בשבטים החיים באפריקה או באמריקה הדרומית המכשף הוא דמות מרכזית . הוא עוסק ברפוי חולים על ידי עשבי מרפא ולחשי קסמים , ובבעיות הנוגעות לשבט כלו כגון הורדת גשם . המכשף מסגל גם להטיל קללה על מי שאינו מוצא חן בעיניו , ולכן היחס של מאמיניו אליו הוא תערבת של הערצה וחשד . משפטי מכשפות בסוף ימי הבינים , ובמיחד בתקופת הרנסנס , הפכה האמונה בכשוף לטרוף כללי כמעט . אנשים ובעקר נשים שהתנהגו באפן חריג כלשהו נחשדו בכשוף , ואלצו בהשפעת ענויים להודות שהיה להם קשר עם השטן ושעסקו במעשי כשוף מזיקים . לאחר שהודו במעשים שעשו כביכול הוצאו הנאשמים להורג , בדרך כלל בשרפה או בתליה פמבית , ורכושם החרם . משפטי מכשפות כאלה נערכו עד המאה חפצי כישוף בשוק . כאשר המכשף רוצה לפגוע באדם מסוים , הוא לוקח דברים שהיו במגע אתו , כמו בגדיו ושערו . - מלן הכשפים : קטע מפסיפס ביזנטי המתאר שלושה נושאי מנחות בדרכם אל המכשף הגדול .

קודם  |  הבא