כליה

עמוד:138

הנקרא קפסית באומן . הדם זורם בתוך הנימים , המכיון שאלה צרות מאוד , הוא נתון בלחץ גבוה יחסית . לחץ זה גורם לחמרים שונים שבדם לחלחל דרך הדפנות הדקים של הנימים , כשהם מומסים במים . תאי הדם עצמם אינם מסגלים לעבר דרך הדפנות , והם נשארים בנימים . אולם חמרי פסלת שונים המצטברים בדם בתהליך חלוף החמרים , עוזבים אותו ועוברים לקפסית באומן . הנוזל הנאסף בקפסית נקרא שתן ראשוני . השתן הראשוני מכיל גם חמרים הנחוצים לגוף , כגון מלחים וסכר ( גלוקוז ) וכן כמות גדולה של מים . השתן הראשוני זורם מקפסית באומן בצנור דק וארך - צנוריר - אל לבת הכליה . בדרך חוזרים רב המים וחלק מן החמרים המומסים בהם ונספגים בדם . חמרים אחרים עוברים בשלב זה מן הדם - אל השתן . כמות השתן הראשוני יכולה להגיע ליותר מ - 140 ליטר ביממה , אולם 99 אחוז מכמות זו שבה ונספגת בדם . המים הנותרים והחמרים המומסים בהם עוברים לצנורות המכנים תעלות הכליה . תעלות הכליה מתרוקנות לצנור שארכו כ - 30 סנטימטר ועביו כעפרון , הנקרא שופכן או צנור השתן . השופכן מוביל את השתן לשלפוחית השתן , ומשם יוצא השתן אל מחוץ לגוף . כמות השתן המפרשת ביממה אל מחוץ לגוף היא כ - 5 . ו ליטרים , והיא מכילה כ - 60 עד 70 גרם חמרים מומסים . חשיבות הכליות בגוף תהליך הסנון הכפול בכליה - מן הדם החוצה וחזרה אל הדם דרך דפנות הנימים , מבטיח שתהיה בנוזל הדם רמה קבועה של חמרים כגון מלחים וסכר . כשאנף אוכלים , למשל , כמות מפרזת של מלח במזון , עדף המלח נפרש באמצעות הכליה . כאשר שותים כמות גדולה מדי של נוזלים , השתן נעשה דליל וכמותו גדלה משום שעדף המים מפרש באמצעות הכליה . במחלת הסכרת עולה רכוז הסכר בדם והכליה מנסה להתגבר על תקלה זו , ועקב כך עולה רכוז הסכר גם בשתן . בנוסף לתפקיד הסנון יש לכליה עוד שני תפקידים חשובים : האחד - יצירת החמר הפעיל של ויטמין די ( ( D ) החשוב בספיגת הסידן מהמעי אל גופנו ובמניעת מחלת אוסטאופורוזיס - הגורמת לאבדן סידן מהעצמות ולהוצרות שברים מרבים עקב כך . התפקיד הנוסף של הכליות הוא ליצר שני הורמונים חשובים : רנין - הורמון המוסת הפרשת המלחים והמים בגוף ועל ידי כך מוסת גם את לחץ הדם ; ואריתרופויטין - הורמון חשוב בתהליך יצירת כדוריות הדם הנושאות חמצן לכל חלקי גופנו . הכליות הן איברים חיוניים בגוף , וכאשר פעלתן מפרעת בגלל מחלה , חיי האדם בסכנה . אחת המחלות הפוגעות בכליות היא הוצרות אבני כליה . האבנים הם גבישים הנוצרים בתוך הכליה מן המלחים שבשתן . בין הסבות להוצרותן - שתן מרבה מדי . אבני כליה עלולות לגרם כאבים חזקים , אולם אפשר בדרך כלל לסלקן בעזרת נתוח או בשיטות אחרות . מחלות חמורות ייתר עלולות לגרם להפסקת פעלתן של הכליות . כאשר כליה אחת חדלה לפעל , אפשר להרחיק אותה בנתוח ולהותיר בגוף רק כליה אחת . בדרך כלל הכליה הבריאה גדלה וממלאת תפקידה של הכליה החסרה . כאשר שתי הכליות מפסיקות את פעלתן , עלול החולה למות בתוך ימים אחדים . אולם היום נתן להציל את חייו באחת משתי שיטות : טפול בכליה מלאכותית או השתלת כליה . כליה מלאכותית והשתלת כליה הכליה המלאכותית מצויה היום ברב בתי - החולים הגדולים . זוהי מכונה המסגלת לטהר את הדם מחמרי פסלת ממש כמו הכליה הטבעית בתהליך הנקרא דיאליזה . החולה הנזקק לכליה מלאכותית חיב לבקר בבית - החולים פעם או פעמים בשבוע ולקבל טפול שנמשך שעות אחדות . מחברים את אחד העורקים שלו לכליה המלאכותית באמצעות צנור , ובעזרת משאבה מזרימים את דמו דרך המכונה . הדם עובר במערכת צנורות צלופן , הנתונים בנוזל פושר בעל הרכב כימי מיחד . חמרי הפסלת השונים מחלחלים דרך הנקבוביות הזעירות שבצלופן ועוזבים את הדם . לפני שמחזירים את הדם לגוף מוסיפים לו מלחים מסימים , החיוניים לגוף , שעזבו את הדם יחד עם חמרי הפסלת . באחרונה פתחו שיטות דיאליזה פשוטות שבאמצעותן יכול החולה לקבל את הטפול בביתו , או בכל מקום אחר . בשנות ה - 60 החלו המנתחים בנסיונות להשתיל כליה בריאה בגופו של אדם שכליותיו חדלו לפעל . במשך השנים השתכללו שיטות ההשתלה ורבים מהנתוחים האלה מסתימים כיום בהצלחה . את הכליה להשתלה אפשר לקבל מתורם חי או תורם מת , בדרך כלל מתאנה , בתנאי שתהיה בין התורם לחולה התאמה גנטית ( תורשתית ) מרבית . העברת הכליה מתורם חי אפשרית הואיל והתורם יכול להמשיך לנהל חיים רגילים עם כליה אחת בלבד . גלוי חמר בתהליך הדיאליזה ממלאת כליה מלאכותית את תפקיד הכליה הטבעית הפגועה , ומטהרת את הדם מחומרי פסולת . משמאל : מבנה הכליה - חתך מימין : מבנה הכליון - יחידת הכליה הקטנה ביותר .

קודם  |  הבא