ירושלים

עמוד:176

מימי הצלבנים והממלוכים . ארכה של החומה כארבעה קילומטרים , גבהה 0 ו - 12 מטרים ורחבה 4 - 5 מטרים . קבועים בה 24 מגדלי שמירה שהגדול בהם הוא המצודה , המכנה גם מגדל דוד . בחומה שבעה שערים : השער החדש , שער שכם ושער הפרחים - בצפון ; שער ציון ושער האשפות - בדרום ; שער האריות - במזרח , ושער יפו - במערב . ( שער נוסף - שער הרחמים , במזרח - נותר סגור . , הטורקים הביאו עמם פריחה זמנית לישוב הלהודי בארץ - ישראל ובירושלים . רבים ממגרשי ספרד הגיעו לארץ והפיחו רוח חדשה , רעננה , בתושבים היהודים שעדין ישב בה . אבל התפוררות האימפריה העות'מאנית - שהחלה כבר אחרי מות סלימאן המפאר - השפיעה גם על מצב היהודים . שליטים עריצים הטילו עליהם מסים כבדים , מפעם לפעם החרם רכושם , בית - הכנסת של הרמב"ן ובית - הכנסת הגדול הפכו למסגדים , והיהודים סבלו קשות גם ממעמדם הנחות בעיני החק הטורקי המסלמי , שהפלה אותם לרעה לעמת הערבים . אף על פי כן יהודים נמשכו לירושלים ועליתם אליה לא פיקה למעשה מעולם . בראשית המאה ה - 7 ו שוב ידוע על ישוב יהודי בירושלים , וב - 621 ו הגיע לעיר מפרג הרב המקבל ישעיהו הלוי הורוויץ ( השל"ה הקדוש ) וחזק את הקהלה האשכנזית שבעיר . באותה עת היו בה גם יהודים ספרדים ואף קהלה קראית קטנה . הקהלות , והישיבות , התקימו בעקר מתרומות שנאספו מיהודים בארצות אחרות על ידי שד " רים ( ראשי תבות של המלים שלוחא דרבנן ) שנשלחו מארץ - ישראל . בשנת 700 ו הגיעה לירושלים קבוצה גדולה של יהודים אשכנזים מפולין , שנסו להקים בה קהלה משלהם . היו אלה כמה מאות יהודים , שבאו עם מנהיגם רבי יהודה החסיד . הם רכשו חצר בעיר העתיקה , התישבו בה ובקשו להקים בה בית - כנסת . אבל הערבים הציקו להם , ובתואנה שלא שלמו חובות עלו ב - 1720 על החצר ושרפו את בית - הכנסת שהוקם בה . מאז נקרא המקום " החרבה". ( הסבה האמתית להתעמרות ביהודים האשכנזים היתה מוצאם מארצות שהתנגדו לסלטאן הטורקי ) . היהודים האשכנזים נאלצו להמלט מהעיר , ומאז ראו בעלי החוב הערבים בכל יהודי אשכנזי אחראי לתשלום הכסף המגיע להם . יהודים אשכנזים נמנעו לפיכך מלהתישב בירושלים במשך כמאה שנה . תלמידיו של הגר"א - הגאון רבי אליהו מוילנה - שהתישבו בירושלים ב - 1610 , לא יכלו להסתובב בעיר ללא תחפשת , כדי שלא יכירום כיהודים אשכנזים . ב - 1742 הגיע לירושלים רבי חיים בן עטר מצפון אפריקה , ועמו קבוצה של תלמידי חכמים , ובעיר הוקמו ישיבות נוספות . באותה עת היו בעיר כאלף יהודים , ומנין כלל תושביה היה כעשרת אלפים . באותה עת הגיעה ירושלים לשיא הדרדרותה . היא הפכה לעיר קטנה וחסרת חשיבות , אי - שם בירכתי האימפריה העות'מאנית , ששליטיה המשחתים ואכולי תאות השחד עשו בתושבים כרצונם . המאה ה - 19 והיציאה מן החומות שנוי במצב חל מאז תחלת המאה ה - 19 . מלחמות נפוליון ונסיונותיו לכבש את ארץ - ישראל הבהירו למעצמות מפת תחריט של ירושלים משנת 1670 , תקופת השלטון העות'מאני בארץ - ישראל שהחל עם כיבושה בשנת 1616 , מאת פרנץ ון הוכנברג .

קודם  |  הבא