ירושלים

עמוד:175

מצור על ירושלים , וזו נכנעה לפניהם . כך נפתחה בירושלים תקופה חדשה שנמשכה יותר מ - 400 שנה . המסלמים האמינו כי הר הבית הוא המקום שממנו עלה מחמד לשמים על כנפי סוסו אלבוראק , כמספר בקראן . במקום זה , הנקרא " אלאקצא", הם הקימו מסגד . בסמוך לו , על גבי אבן השתיה שבמרכז הר הבית הקימו הערבים מבנה עץ , שלאחר מכן החלף במבנה אבן מפאר , ומדי פעם שפץ ושפר על ידי שליטים מסלמים . מבנה זה , " כפת הסלע", נצב עד היום הזה על הר הבית . מאז המאה ה - 7 נחשבת ירושלים לעיר קדושה למסלמים . בשנת 1071 נכבשה ארץ - ישראל על ידי שבטים טורקיים שנקראו סלג'וקים . היו אלה מסלמים קנאים , שמנעו את כניסתם של צלינים נוצרים לירושלים . אסור זה היה אחד הגורמים שעודדו את מלכי אירופה הנוצרים לצאת למסעי הצלב , שמטרתם המצהרת היתה להציל את המקומות הקדושים לנצרות מידי המסלמים . הצלבנים כבשו את ירושלים ביערה בשנת 1099 וטבחו ביהודים ובמסלמים שנמצאו בעיר . גוטפריד מבויון נעשה מושל העיר אמגן הקבר הקדוש", וכאשר מת שנה לאחר מכן הכתר אחיו , בלדוין ה - 2 , למלך הצלבנים . הם חדשו את האסור על יהודים להתגורר בירושלים ( וכללו בו גם את המסלמים ) , הרבו לבנות בעיר , שפצו את " כנסית הקבר " והקימו כנסיות רבות נוספות . אחת מהן , " סנטה אנה", השתמרה עד היום הזה ליד שער האריות . הצלבנים קשרו מארעות מחיי ישו למקימות בירושלים , והתוו את " דרך היסורים"( ויה דולורוזה ) שלארכה צעד , לפי גרסתם , בדרכו אל הצליבה . בכל אותו הזמן לא ישבו יהודים בירושלים , חוץ ממעטים בלבד שהנוצרים הזדקקו לשרותם . הנוסע היהודי , בנימין מטודלה , שבקר במחצית השניה של המאה ה - 12 בארץ , מספר כי בירושלים התגוררו אז ארבעה צבעים יהודים . ממלכת הצלבנים לא החזיקה מעמד דורות רבים . בשנת 1187 הביס הכובש המסלמי צלאח א - דין את הצלבנים בקרב חטין שליד הכנרת וירושלים נפלה בידיו . השליט החדש חדש את הפלחן המסלמי על הר הבית , בנה מסגדים במקום כנסיות , והתיר ליהודים לחזר אל העיר . אולם קהלה יהודית של ממש קמה בעיר רק לאחר בואי של רבי משה בן נחמן ( רמב"ן ) אליה ב - 1267 . הרמב"ן בנה בית - כנית בירושלים , במקום שבו נמצא הרבע היהודי בעיר העתיקה , ששקם בשנת תשכ"ח ( 1968 ) . גם אחרי כבוש העיר על ידי צלאח א - דין לא הסתימו תהפוכות השלטון בה . ב - 1260 החריבו אותה המונגולים וב - 1267 השתלטה על הארץ כת של חילים - עבדים מחצר הסלטאן בקהיר , שנקראו ממליכים . הם שקמו את חומות העיר והמצודה , חפרו ברכות מים , הקימו בתי - מדרש מסלמיים והוסיפו מבנים על הר הבית . אבל שלטונם של הממלוכים התנון והלך , וכאשר פקדו את ירושלים מגפות , רעידות אדמה , בצרת ורעב , פחת והלך מספר תושביה והיא הדרדרה למעמד של עיר עניה ונדחת , שחומותיה פרוצות והריסותיה מרבות . ירושלים בתקופה העות'מאנית בשנת 1516 כבשו הטורקים העות'מאנים את כל המזרח הקרוב ואת ארץ - ישראל בכללו . כובש הארץ , הסלטאן סלים , לא יחס לירושלים חשיבות . אבל בנו , סלימאן " המפאר"( משל בשנים 1520 - 1566 ) ראה בירושלים עיר קדושה למסלמים ובעלת חשיבות לשליטה בחלק נרחב של ארץ - ישראל . לפיכך הוא השקיע מאמצים רבים לבנותה מחדש . בימיו תקנו התעלות שהובילו מים לעיר מברכות שלמה והוקמה " ברכת הסלטאן " שבה נאגרו מים מגיא בן הנום . אחד ממפעליו הגדולים ביותר מרהיב עין עד היום : חומת העיר העתיקה , שהוקמה במקום החומות הפרוצות ירושלים רבת השנים ידעה בתולדותיה כובשים רבים . בציור קיר שלפנינו , ממוזיאון בית התפוצות , מתוארים הקרבות על ירושלים שניהלו כמה מכובשיה - הפרסים ( למעלה ) , הביזנטים ( במרכז ) והערבים ( למטה ) .

קודם  |  הבא