ירבוזיים

עמוד:157

ירבוזיים סוג צמחים ממשפחת הירבוזיים , הכולל כ - 60 מינים . אלה הם עשבים חד - שנתיים , ולעתים רחוקות רב - שנתיים . בארץ גדלים בר 12 סוגים , רבם נדירים . הירבוז נזכר עוד בתלמוד , אך אין ודאות שהוא אותו הצמח המכנה כיום ירבוז . הירבוז המפשל והירבוז היוני נמנים עם העשבים הרעים הנפוצים ביותר בארץ . מוצאם כנראה ביבשת אמריקה , שממנה הובאו והתנחלו בבתי - גדול רבים בארץ . כרב בני משפחתם , הנפוצים בעקר באזורים טרופיים וסובטרופיים , אף שני ירבוזים אלה אוהבים חם ומתפתחים בחדשי הקיץ . פרחיהם של כל בני משפחת הירבוזיים קטנים , אך מקבצים בתפרחות צפופות ומגונות . כמה מבני משפחה זו משמשים כצמחי נוי , המקבלים גם בגננות בארץ . כאלה הם הצלוזיה המנצה וכרבלת התרנגול , הפורחים בקיץ ובסתו ותפרחותיהם נתנות ליבוש כדגמת פרחי האלמות , מכיון שהן שומרות על צורתן וצבען גם לאחר שהצמח נובל ומת . צווחים ירבוע סוג בעלי - חיים ממשפחת הירבועיים שבסדרת המכרסמים . צבעו של הירבוע כצבע החול , וארכו כ - 15 סנטימטר . הוא מנתר על שתי רגליו האחוריות עד למרחק שני מטרים ולגבה של מטר אחדו רגליו הקדמיות כפופות לפנים , בדומה לקנגורו . זנבו ארך ובקצהו ציצת שער בצבעי שחר ולבן . הירבועים הם מכרסמים קטנים שהסתגלו להפליא לתנאי הקיום הקשים במדבר . אין הם זקוקים כלל למי שתיה . בשעות היום החמות הם שוהים במחלותיהם , שאותן הם חופרים ברגליהם הקדמיות הקטנות , ורק לעת ערב יוצאים מהן . עיניהם גדולות מאוד וכן גם אזניהם - דבר המעיד על חושי ראיה ושמיעה מפתחים . זנבם הארך משמש להם הגה כוון ונקדת משען נוספת כשהם על שתי רגליהם . הירבועים נזונים מזרעים , מעשבים , מעלים עסיסיים ומפקעות שהם אוספים ב " ידיהם " ומגישים לפיהם . הירבוע המצוי נפוץ במישורי הנגב והערבה , אך גם בחולות מישור החוף , עד חולון בצפון . במישורי הלס שבין באר שבע לערד ובדרום מדבר יהודה מצוי מין נוסף - הירבוע הגדול , שמדותיו גדולות הרבה יותר ממדות הירבוע המצוי . נציגים נוספים של משפחת הירבועים , הכוללת כ - 25 מינים , מצויים באזורים המדבריים ובערבות של אסיה , מזרח אירופה וצפון אפריקה . בעלי - חיים - חלקת עולם החי מנרסמים ירבעם בן יואש המלך הגדול האחרון של ממלכת ישראל . ירבעם בן יואש מלך בשנים 789 - 748 לפני הספירה . בעלותו על כסא המלוכה מלך ביהודה אמציה בן יואש . בימיו השתחררה ישראל לחלוטין מעל ארם . ירבעם בן יואש המשיך במלחמות הנצחון נגד ארם והחזיר לעצמו שטחים שהיו שיכים לפנים לישראל , ואף ספח ערים ארמיות . הוא גם כבש את דמשק ואחר כך כבש את רב שטחה של מואב . גם יהודה העלתה לו מס . ממלכתו של ירבעם השתרעה כמעט על אותו השטח שעליו שלט שלמה המלך . בימיו גדל מאוד עשרה של הארץ , אך הרוחה היתה מלוה בירידה מוסרית ובשחיתות המדות . העשירים דכאו את העניים והשופטים עותו את הדין . עמוס והושע , נביאי הדור , הוקיעו את מעשי השחיתות והרשע ונבאו את חרבנה של המדינה : " בחרב ימות ירבעם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו"( עמוס ז יא ) . ואכן , עשרים ושלוש שנים בלבד אחרי מות ירבעם בן יואש - בא הקץ לממלכת ישראל . בנו זכריה היה החמישי והאחרון למלכי שושלת בית יהוא . הוא עלה על כסא המלוכה אחרי מות אביו ומלך רק ששה חדשים . זכריה נרצח בידי שלום בן יבש , שמלך אחריו חדש אחד בלבד . בכך באה לקצה שושלת בית יהוא , ששלטה על ישראל במשך כמאה שנה . על זכריה מספר בספר מלכים ב ( טו ח - יב ) . ארם , ארמים הושע בן אלה ישראל , ממלכת מואב עמוס ירבעם בן נבט מלך ישראל . מיסד ממלכת ישראל לאחר שהביא לפלוגה של הממלכה המאחדת . מלך בשנים 928 - 907 לפני הספירה בערך . ירבעם היה מצרדה אשר בנחלת שבט אפרים . נראה שמוצאו היה ממשפחה נכבדה , ולכן מנה לפקח על עבודות בנית הבצורים , שבני השבטים אפרים ומנשה חיבו לעשות למען המלך שלמה . כאשר הגביר שלמה את פעלות הבניה בממלכתו ורבים גיסו לעבודות כפיה , גברה ההתמרמרות נגדו . ירבעם נמנה עם ראשי המתמרדים נגד המלך . הוא נתמך בכך על ידי הנביא אחיה השילוני , גם הוא מבני אפרים , שהתנגד לעבודת האלילים בממלכת שלמה ונבא כי הממלכה תתפלג . בהודע הדבר לשלמה בקש להמית את ירבעם והוא נמלט ומצא מקלט אצל שישק מלך מצרים . כששלמה מת כנס רחבעם בנו את העם בשכם לטקס ההמלכה . זקני ישראל שלחו לקרא לירבעם כדי שיציג את דרישות העם להקלת על המסים . רחבעם לא שעה לעצת רגליו האחוריות של הירבוע , הארוכות מהקדמיות , מאפשרות לו לנתר מחצית מטר בקפיצה אחת . יכולת זו משתכללת מאוד בשעת סכנה .

קודם  |  הבא