ילדות

עמוד:106

בגיל בית - הספר ולקראת סוף הילדות המציאות שולטת בדמיון . גוברת היכלת של הילד להבין בני אדם ומצבים גם מנקדת ראות הזולת , למלא הוראות , לקבל על ואחריות ולדחות ספוקים . לדגמה , הוא יכול לחסך את דמי הכיס השבועיים הנתנים לו לקנית כדורגל . התפתחות חברתית חברות ( סוציאליזציה ) הוא תהליך שבאמצעותו רוכשים ילדים התנהגיות , אמונות והשקפות המקבלים על משפחתם ועל הסביבה שלהם . להורים השפעה רבה ביותר על החברות , ביחוד בשנות החיים הראשונות , בגלל המגע הרב ביניהם לבין ילדיהם . רבות מתגובות הילדים נרכשות באמצעות הסתכלות בהורים ובאנשים אחרים וחקוי התנהגותם . הורים מלמדים את ילדיהם כיצד להתנהג על ידי מתן גמול ( חזוק ) להתנהגות ולתגובה שברצונם לחזק , והענשה על תגובות והתנהגיות שברצונם להפחית או לעקר מן השרש . בתהליך החברות של הילד משתתפים בני אדם רבים מחוץ למשפחה , ובעקר ילדים בני אותו גיל , מורים ומדריכים , ואפלו דמיות פופולריות בטלויזיה . בתקופת הגן , למשל , הילד מתחיל להיות מערה בחברת בני גילו ומקבל חזוקים חיוביים ושליליים על התנהגותו מצד ילדים אחרים , המשמשים לו דגם לחקוי . הילד מרבה לשחק , אבל בגיל הינקות הוא משחק לבדו . ילדים בני 2 - 3 שנים משחקים זה בצד זה , ללא שתוף פעלה . בגיל 4 - 5 מתחילים משחקים קבוצתיים שיש בהם חלקת תפקידים וכללים , ומתפתחת התנהגות חברותית . הילד מסגל להגיש עזרה לזולת ולזכות עקב כך בהערכה חיובית . עם זאת יש לו גם גלויים של תוקפנות . זו יכולה להתחיל במריבה על חפצים , ולעבר לפגיעה במעמדו של האחר , למשל על ידי שמוש בכנויי גנאי . עם הכניסה לבית - הספר מתרחבים הקשרים בין הילדים , וחברת בני גילם הולכת ותופסת מקום חשוב בחייהם . הילד לומד שלילדים אחרים יש דעות אחרות ואפשר להתיחס לדברים מנקדות מבט שונות . הוא יכול להבין טוב יותר את כונות הזולת ולשתף עמו פעלה ולמרות גלויים של תוקפנות , מתפתחים יחסים חברתיים יציבים . בתקופה זו הילד רגיש למעמדו החברתי וחשוב לו להיות מקבל בחברה . סוג מיחד של חברות קשור בעצוב הזהות המינית , כלומר - ברכישתם של תכונות וכשרים הנחשבים הולמים למינם של הילד והילדה בחברה שבה הם חיים . מינקות , דרך ילדות והתבגרות , עוזרים הורים ואחרים לילד או לילדה לעצב התנהגות של זהות מינית . למשל , עידוד בנות לשחק בבבות ובנים - במכוניות וכדורגל ; עידוד בנות לבטא רגשות ולבכות לעמת חנוך בנים לאפוק . הילד בחברה ובתרבות יחס ההורים אל ילדיהם מקורו ברגשות טבעיים המניעים את האם והאב לטפל בצאצאים ולהעניק להם הגנה , חבה ורך . אולם היחס אל הילד ומעמדו בחברה - שונים בתקופות שונות ובתרביות שונות . במשך מאות שנים היתה הילדות רק תקופה קצרה , ששמשה הכנה לחיים הבוגרים . הילד נתפס כמבגר קטן . הילדים גדלו בבית עד שיכלו להכנס למעגל העבודה . בימי הבינים החנוך לא היה בגדר חובה ורק מעטים למדו בבתי - ספר שהכשירו בעקר לתפקידי דת . עם התרחבות החנוך בתקופת הרנסנס ישבו בכתות בני כל הגילים - ילדים ואף מבגרים . גם החנוך היהודי היה דתי בעקרו . היו שכבות בחברה שבהן התיחסו לילדים כאל מקור שעשוע ושתפו אותם ברקוד , בנגינה , בהצגות , במשחקי קלפים , בתחריות ועוד . היו שהתיחסו לילדים כאל לא מבינים ולא מרגישים . עד למאה ה - 19 היה עקר ההתיחסות אליהם כאל כח עבודה זול וכאל מי שחיבים למלא את דרישות המבגרים ללא עוררין . לא היו חקים שהגנו על הילדים לא בבית , לא במוסדות כמו בתי - יתומים , ולא במקומות עבודה . ידוע שילדים עבדו 12 שעות ויותר , למשל במכרות הפחם בבריטניה , כשהם חשופים לרעב , למחלות ולמכות . ילד וילדה במכונית . הילדים לומדים זה מזה וחברת האחים תורמת ללמידה זו . ילדי ישראל , כמו ילדים רבים בארצות המערב , מוגנים בחוקים לשמירת שלום הילד וזכויותיו . מגוון ארצות המוצא של ההורים הישראלים ניכר גם בילדיהם .

קודם  |  הבא