יונקי הביב

עמוד:83

במחזהו המפרסם ביותר , " קרנפים", הופכות כל הדמיות בזו אחר זו , לקרנפים . אף אלה המנסים להתנגד תחלה , סופם שהם מתקרנפים , כלומר הופכים להיות אחד מהעדר ( בעקבות מחזה זה נולד פעל חדש : " להתקרנף", שמשמעותו - לאמץ מתוך פחדנות את הדעה הרווחת ) . מחזה זה הפך סמל להסחפות ההמון אחרי עדר אלים ומכער , כדגמת התנועה הנאצית , למשל . בין מחזותיו האחרים , שרבם הצגו בארץ : " הכסאות", " השעור", " הדיר החדש"ו " המלך נוטה למות". בקט , סמואל תאטרון האבסורד יונקי הביב יונקי הביב הם הפשוטים והירודים מבין כל היונקים . הם כלולים בסדרה אחת , שבה שלושה סוגים המצויים באוסטרליה ובאיים הסמוכים לה . שתי משפחות נכללות בסדרה : משפחת הברוזניים ומשפחת הקפודניים . ליונקי הביב יש כמה תכונות של זוחלים . הם מתרבים על ידי הטלת ביצים , שמהן בוקעים גורים היונקים חלב . צנורות השתן , המין והעכול נפתחים אצלם בפתח משתף הנקרא ביב - ומכאן שמה של הסדרה . לנקבות יונקי הביב אין פטמות , וחלבן נפרש דרך פתחים בבטן . הגורים מוצצים את החלב משערות הבטן . לסתות יונקי הביב מארכות ודומות לחדק או למקור . בפיהם אין שנים ורק בקצה חדקו או מקורו של הגור נמצאת " שן הביצה", המסיעת לו לבקע את קלפת הביצה . גם חם גופם של יונקי הביב אינו קבוע כחם גופם של שאר היונקים , והוא משתנה בהתאם לעונות השנה ולחם שמחוץ לגוף . הברוזן והקפודנים במשפחת הברוזניים מצוי רק מין אחד . הברוזן , החי באוסטרליה ובטסמניה . ארכו כ - 60 סנטימטרים ורבע מזה הוא ארך הזנב . גופו גלילי ועוטה פרוה חומה ורכה . מקורו כשל ברוז והוא נזון מתולעים , סרטנים ורכיכות . לרגליו קרומי שחיה מפתחים והוא מיטיב לשחות ולצלל . עם משפחת הקפודניים , המכנים גם קפודי - הנמלים , נמנים שני סוגים . הידוע שבהם הוא הקפודן ארך - האף , החי בגינאה החדשה . ארכו 45 - 75 סנטימטר וזנבו קצר . גופו מכסה בקוצים קשים שצבעם חום - צהבהב , המגנים עליו מכל העברים , כאשר הוא מצטנף כמו קפוד . עיניו קטנות ואזניו חסרות אפרכסות . חרטומו ארך ופיו חסר שנים , אך לשונו המפתחת ארכה ודביקה . הוא נזון מחרקים שונים ובעקר מנמלים וטרמיטים , שאת קניהם הוא פותח בעזרת טפריו החדים והחזקים . לאחר מכן הוא אוסף בלשונו הארכה והדביקה מאות מהחרקים הקטנים ואוכל מהם לשבע . הוא שוכן במקומות סלעיים ומיטיב להתחפר בקרקע במהירות עצומה מפני אויבים , אך אין הוא חופר לעצמו מחלות . בעונת הרביה הנקבה מטילה אחת עד שלוש ביצים קטנות , הנדגרות בכיס המצוי באזור הגחון . הדגירה נמשכת שבעה עד עשרה ימים והגור נותר בכיס ששה עד שמונה שבועות , ואז מתחיל לאכל חרקים כאמו . ארך חייו של הקפודן בשבי 30 שנה ואולי אף יותר . אכלוסית הקפודנים ארכי - האף הצטמצמה ביותר בגינאה החדשה , עקב ציד למאכל בעזרת כלבים וכריתת יערות המחסלת את בית - גדולם הטבעי . משום כך הגדר מין זה באמנות הבין - לאמיות כרגיש מבחינת שמירת הטבע . המין האחר - קפודן קצר - אף - חי באוסטרליה , בטסמניה ובגינאה החדשה . הוא קטן יותר ומטיל ביצה אחת בלבד , הבוקעת לאחר 10 - 11 ימי דגירה בכיס . הצעיר עוזב את הכיס בגיל 55 יום , ונגמל לאחר שלושה חדשים נוספים . מין זה חי שנים רבות , וידוע על קפודן מסים שחי בשבי יותר מ - 50 שנה . בעלי - חיים - חלקת עולם החי יונקים יונקים המחלקה המפתחת ביותר בין החליתנים ( בעלי - חליות ) ממערכת המיתרנים . האדם נמנה עם היונקים . לכל נקבות היונקים בלוטות חלב להנקה ומכאן שמם . ליונקים יש חם גוף קבוע ( הם בעלי " דם חם") ומערכות נשימה ודם מפתחות . לבם של היונקים הוא בעל שתי עליות ושני חדרים המפרדים הפרדה מלאה , ויש גם הפרדה מלאה בין דם מחמצן ( עורקי ) ודם ספוג פחמן דו - חמצני ( ורידי ) . תאי הדם האדמים מרבים וחסרי גרעין . הראות ספוגיות והנשימה מתבצעת בעזרת הסרעפת המפרידה בין החזה וחלל הבטן . העור מכסה בשער - חוץ מהלויתנים - העוזר בשמירת החם ויש בו בלוטות שמן לשמון השער , בלוטות זעה לקרור הגוף , בלוטות חלב להנקת הגורים ובלוטות המפרישות חמרים ריחניים המשמשים לתקשרת . השנים מפתחות ובעלות ארבע צורות יסוד : חותכות , ניבים , מלתעות וטוחנות . הן שונות בתפקידן ובצורתן בקבוצות היונקים השונות . שנים אלה מאפשרות ליונקים תזונה מגונת מן החי והצומח . באזניהם של רב מיני היונקים יש פתח חיצוני וסביבו אפרכסת . מערכת העצבים והמח של היונקים הם המפתחים ביותר יונקי הביב נחשבים לירודים מבין היונקים . הם מצויים רק ביבשת אוסטרליה ובאיים הסמוכים לה . מחזותיו של אז'ן יונסקו מבטאים את חוסר ההיגיון והגיחוך שבערכיהם של בני המעמד הבינוני , ואת חוסר התועלת שבמאמצי האדם בעולם הנשלט על ידי המקרה .

קודם  |  הבא