יוגוסלויה

עמוד:58

סרביה חזרה להיות עצמאית רק במאה ה - 19 . בראשית המאה התקוממו הסרבים נגד השלטון העות'מאני ונכשלו . אחרי התקוממותם השניה , ב - 1817 , הכיר הסלטאן הכרה חלקית במדינת סרביה זעירה . בלחצן של מעצמות המערב על האימפריה העות'מאנית הלך וגדל כחה של סרביה העצמאית , וב - 1876 , לאחר מרידה שהתחוללה בבוסניה ובהרצגובינה , התמרדה גם סרביה נגד השלטון , ובשלום ברלין ( 1878 ) קבלה עצמאות מלאה בערבות מעצמות המערב . ב - 1912 וב - 1913 השתתפה סרביה בשתי מלחמות הבלקן - הראשונה בין טורקיה לקואליציה של מדינות באזור , ובכללן סרביה , והשניה בין מדינות הבלקן לבין עצמן . בעקבות מלחמות אלה ספחה סרביה אליה אזורים סמוכים , ובהם כמחצית משטח מקדוניה , ושטחה הכפל . ב - 28 ביוני 1914 נרצח יורש העצר האוסטרי , בעת בקור בסריבו , בידי לאמני סרבי . בעקבות כך הכריזה אוסטרו - הונגריה מלחמה על סרביה . עד - מהרה הצטרפו עוד מדינות למלחמה , וזו התגלגלה למלחמה כלל - אירופית - מלחמת העולם הראשונה . סרביה הובסה על ידי האוסטרים וסבלה אבדות ונזקים כבדים , אך בעקבות מפלת אוסטריה וטורקיה זכו סרביה ומונטנגרו להיות הגרעין להקמת מדינה חדשה ב - 1918 " ממלכת הסרבים , הקרואטים והסלובנים". מדינה זו השתרעה מן הים האדריאטי עד מעבר לדנובה , ומאוסטריה ואיטליה ועד אלבניה , יון , בולגריה ורומניה . בראשה עמד המלך פטר הראשון , שהיה לפני כן מלכה של סרביה . המלך פטר מת ב - 1921 ואת מקומו ירש בנו , אלכסנדר הראשון . בשנת 1929 פזר את בית - הנבחרים והיה לשליט יחיד של המדינה הצעירה . הוא אף הסב את שמה ליוגוסלויה , כלומר , " ארץ הסלוים הדרומיים". המלך נרצח ב - 1934 בעת בקור בצרפת , בידי לאמן מקדוני . אחריו מנה עוצר , משום שיורש העצר היה עדין קטין . באפריל 1941 , בזמן מלחמת העולם השניה , פלש צבא גרמני ליוגוסלויה בסיוע כחות איטלקיים , בולגריים ורומניים , וכבש אותה בתוך זמן קצר יחסית - אבל ארך יותר מכפי שצפה , בגלל ההתנגדות העזה של היוגוסלוים , ולכן נאלץ היטלר לדחות את פלישתו המתכננת לברית - המועצות עד לסוף יוני באותה שנה . יש הסוברים שדחיה זו היא שמנעה את כבוש מוסקוה לפני כניסת החרף , והביאה בסופו של דבר לידי מפלת הגרמנים במלחמה . שליטת הגרמנים ביוגוסלויה , שלא כמו במדינות כבושות אחרות , לא היתה שלמה , כי קמו בה שתי תנועות מחתרת - האחת בתמיכת המערב , והשניה קומוניסטית , בהנהגת טיטו . צבא הפרטיזנים של טיטו , שרב לוחמיו היו סרבים ( אם כי הוא עצמו היה קרואטי ) , נלחם לא רק בגרמנים , אלא גם ב " אוסטשים"- פשיסטים קרואטים , ששתפו פעלה עם הגרמנים . כ - 7 . ו מיליון יוגוסלוים , רבם אזרחים , נהרגו במהלך המלחמה הקשה . הפרטיזנים הקומוניסטים בראשותו של טיטו על העליונה הצליחו להסב אבדות כבדות לצבא הכבוש הגרמני ואלצו את היטלר להחזיק במדינה זו חיל כבוש גדול . הרפובליקה של יוגוסלויה לאחר המלחמה היתה יוגוסלויה לרפובליקה המרכבת משש רפובליקות בעלות ממשל עצמי : מקדוניה , סרביה , מונטנגרו , בוסניה - הרצגובינה , קרואטיה וסלובניה . בראש המדינה עמד טיטו . יוגוסלויה הלכה בעקבות שאר מדינות מזרח אירופה וכוננה משטר רכוזי בהנהגת המפלגה הקומוניסטית . אבל משטר זה היה שונה מן המשטרים במדינות האחרות שבגוש הקומוניסטי , הן בעניני פנים והן בעניני חוץ . בשנותיה הראשונות קימה יוגוסלויה קשרים אמיצים עם ברית - המועצות , אך ב - 1948 התגלע סכסוך בין סטלין לטיטו ומאז נקטה יוגוסלויה עמדה עצמאית בעולם הקומוניסטי וכוננה קשרים כלכליים ותרבותיים עם ארצות המערב . יוגוסלויה היתה מראשיתה רפובליקה בעלת נגודים פנימיים גדולים : לאמיים , דתיים וכלכליים . הנשיא טיטו , שעמד בראשה 36 שנים , הצליח להקהות את תדם של נגודים אלה . אולם לאחר מותו ב - 1980 הם פרצו אל פני השטח והלכו והחריפו לקראת סוף העשור . עקב כך החלה יוגוסלויה להתפרק : ביולי 1991 הודיעו סלובניה וקרואטיה על פרישתן . מנהיגי סרביה , הרפובליקה המובילה , נסו למנע את הדבר בכח הנשק , ופרצה מלחמה בינה לבין המדינות הפורשות . בסלובניה , שאין לה גבול משתף עם סרביה , שככו הקרבות עד מהרה , מנזר בסרביה , אחד מכמה מנזרים - מצודות הפזורים בעמק מורווה בשטחה של יוגוסלביה לשעבר .

קודם  |  הבא