יהודי חצר

עמוד:46

יהודי חסות כנוים של היהודים שקבלו זכיות מיחדות ו " מכתבי הגנה " משליטי הארצות שבהן חיו . בעקר רוח המשג בארצות אירופה בימי הבינים ובתחלת העת החדשה , לפני מתן שויון הזכיות לכל ( אמנסיפציה ) . היהודים נחשבו זרים , ולכן משללי מעמד , עוד באימפריה הרומית . כדי לזכות בהגנת הקיסר הם נדרשו לשלם לו מסים מיחדים . בימי הבינים , כאשר עברה סמכות ההגנה לידי שליטים מקומיים , הפכו היהודים לבני חסותם ולנתיניהם . " כתב החסות " נתן ליהודים יחידים או לקהלות שלמות תמורת מס מיחד . בכתב פרטו הזכיות שמהן יהנו , כגון החפש לעסק במסחר , החפש לנוע ממקום למקום , והחפש לקים את חקי דתם . מעמד החסות עבר בירשה מאב לבן . משנת 1750 קבע פרידריך הגדול , מלך גרמניה , מעמד נוסף ליהודים : " יהודים נסבלים". יהודים אלה לא נהנו מכל הזכיות שקבלו יהודי החסות , והיו פחות מוגנים מהם . עם ה " יהודים הנסבלים " נמנו רבנים , חזנים ושוחטים , ושאר משרתי הקהלה שמעבודתם לא הפיקו השליטים דבר . היהודים שמהם הפיקו השליטים את התועלת הרבה ביותר הקלו מדרגת " יהודי חסות " לדרגת " יהודי חצר". יהודים אלה שמשו בחצרו של השליט בתפקידי מפתח כבנקאים חשובים , כשגרירים , כספקים לצבא ועוד . לרב הם זכו בהגנה רבה ביותר אך לעתים , כאשר סר חנם , לא הססו שליטיהם להוציא אותם להורג . כזה היה גורלו של יוסף זיס אופנהימר בגרמניה . כתבי החסות בטלו בהדרגה בארצות אירופה , החל במאה ה - 18 , כאשר זכו היהודים לשויון זכיות בעקבות רעיונות ההשכלה והאמנסיפציה . בני חסות למשג " בני חסות"( אהל אלדמה ) משמעות שונה בארצות שבהן חיו היהודים תחת שלטון מסלמי . באסלאם נקבע מעמדם של היהודים ושל הנוצרים כ " בני חסות", בזכות היותם " בני כתאב", כלומר מאמינים באל היחיד המתאר בתנ"ך . מעמד זה הגדיר את חובותיהם וזכיותיהם , אפשר להם לעבד את דתם , אך קבע אותם כנחותים מן המסלמים . חקים שונים בטאו גישה זאת , ביניהם האסור לבנות בתים גבוהים מאלה של המסלמים , החובה ללבש בגדים מיחדים , ועוד . אופנהימר , יוסף זיסקינד אמנסיפציה אסלאם השכלה יהודי חצר " יהודי חצר " כנוי ליהודים שתפסו משרות חשובות בחצרות של שליטי המדינות הגרמניות במאות ה - 17 וה - 18 . יהודי החצר היו בדרך כלל בעלי ממון . אחדים מהם היו אף ראשי קהלות , והקימו בכספם בתי - כנסת וישיבות . השליטים נצלו את כשרונותיהם בעניני כספים ומנהל כדי להשיג כספים לממון הוצאות החצר והצבא שלהם . יהודי החצר שמשו גם כסוכנים הממנים על הספקת סחורות וציוד שנדרשו לשליטים , כמו מזון לסוסים , אבק שרפה , מתכות להטבעת מטבעות ועוד . את הכספים היו מגיסים בעזרת גבית מסים , ולכן עוררו איבה בקרב בני המעמדות הנמוכים . המושלים הגנו על יהודים אלה , שתפסו עמדות חשובות בחצרותיהם והפכו ליועציהם הקרובים . אולם מעמדם לא היה רשמי ובכל עת היו יכולים להיות מגרשים מן החצר . היו בין יהודי החצר שנצלו את תפקידם ואת קשריהם כדי לעזר לאחיהם היהודים כאשר סכנת גרוש או גזרות אחרות אימו עליהם , הם שמשו כשתדלנים אצל השליטים ופעמים רבות הצליחו להסיר מעליהם את רע הגזרה . כזה היה שמשון ורטהימר ( 1658 - 1724 ) , יהודי עשיר ותלמיד חכם , ששמש שלושה ממלכי אוסטריה : לאופולד ה - 1 , יוזף ה - 1 וקרל ה - 6 . היהודי זיס יהודי החצר המפרסם ביותר היה יוסף זיסקינד אופנהימר , הידוע בכנויו " היהודי זיס". אופנהימר שמש במאה ה - 18 את הדכס קרל אלכסנדר מוירטמברג והיה בעל עמדה חשובה ביותר בחצרו . הוא עזר לדכס להשיג כסף לממון חיי ההוללות שלו על ידי הטלת מסים והקמת מפעלים ובנקים , והתעשר מאוד בעצמו . שיטותיו להשגת כסף עוררו שנאה עזה בקרב נתיני הדכס . שנאה זו התפרצה לאחר מותו של הדכס ו " היהודי זיס " נאסר , העמד למשפט ראוה ונתלה לעיני כל . על דמותו מבסס ספרו של הסופר היהודי הגרמני לאון פויכטונגר , הנקרא אף הוא " היהודי זיס". בשם זה נקרא גם סרט אנטישמי שהפיקו הנאצים בשנות ה - 30 . אופנהימר , יוסף זיסקינד קהלה יהודית יהודית גבורה אגדית , שעליה מספר בספר הנושא את שמה . הספר נמנה עם " הספרים החיצונים". יהודית הרגה את הולופרנס , שר צבאו של נבוכדנאצר מלך בבל , והצילה את בני עירה . בספר יהודית מספר כי נבוכדנצאר יצא לכבש את העולם . הוא צוה על שר צבאו האדיר , הולופרנס , להשמיד את כל האלים שעל פני האדמה כדי שהעמים כלם יסגדו רק לו . הולופרנס כבש ארצות רבות , ושמו הטיל אימה על העמים . הכל הזדרזו להכנע לו עוד לפני שהגיע לארצותיהם . אולם כאשר פלש ליהודה ולשומרון , התיצבו מולו היהודים תושבי העיר בתול שבעמק יזרעאל . הצבא האשורי כתר את העיר , נתק את הספקת המים לתוכה , ונראה היה כי אפסה כל תקוה לנצורים . יהודית , אלמנה יפהפיה מתושבות העיר , שהתפרסמה באדיקותה , ראתה את הסכנה הקרבה , הלכה למחנהו של הולופרנס וכבשה את לבו . הוא התאהב בה והיא זכתה באמונו . יהודית הבטיחה למצביא כי תסגיר לידיו את העיר . באחד הלילות שתה הולופרנס לשכרה ונרדם . יהודית הרימה את חרבו , שהיתה מונחת לידו , וכרתה את ראשו . אחר כך נמלטה ותקעה את ראשו של הולופרנס על חומת העיר . למראה ראשו הכרות של מפקדם , נפלה אימה גדולה על האשורים . הם נמלטו על נפשם בבהלה והותירו שלל רב אחריהם . יהודית תרמה את

קודם  |  הבא