יהודה המקבי

עמוד:34

מגדולי המשוררים העברים בספרד יהודה הלוי התחיל לכתב שירים בגיל צעיר . כ - 800 שירים שרדו מיצירתו , וכן מאות אחדות של פיוטים לחגי ישראל . שירי הקדש שלו ספוגים ברוח לאמית . ארץ - ישראל היא מוקד חלומותיו ושאיפותיו , והוא מיחל ליום שבו תגאל מחרבנה . ברעיונות שהביע בשיריו על ציון יש משום בשורת הציונות , שקמה והתפתחה מאות שנים לאחר מותו . רבי יהודה הלוי ראה בעם היהודי עם סגלה מבחינה רוחנית , שתפקידו לשמש אור לגויים , ותפקיד זה לא יוכל למלא אלא לאחר שישוב לציון . רבים משיריו הדתיים הכנסו לספרי התפלה , ביחוד בנסח ספרד . כמיהה לארץ - ישראל האגדה מספרת , כי יהודה הלוי הגיע לארץ - ישראל שאליה נכסף כל הימים , ובה מצא את מותו . לפי המספר , הוא עשה דרכו לירושלים החרבה ובשעה שהשתטח והתפלל ליד הכתל המערבי עבר שם פרש ערבי ורמס אותו בעודו נושא את קינתו המפרסמת " ציון , הלא תשאלי לשלום אסיריך". שיר זה נכלל בקינות תשעה באב . לבי במזרח ואנכי בסוף מערב , איך אטעמה את אשר אכל ואיך יערב ? איכה אשלם נדרי ואסרי , בעוד ציון בחבל אדום ואני בכבל ערב ? נושאי שירתו החלונית הם ידידות , אהבה ואכזבה , תאורי טבע , שמחת החיים וצערם . שירי חל אלה , העוסקים בנושאים המקבלים בשירת ספרד , הם יפים ביותר ועתירי דמויים . שירי החל שלו כנסו לראשונה על ידי שמואל דוד לוצטו ( שד"ל ) ב - 1840 . מאז הופיעו מהדורות רבות של שירי הקדש והחל של יהודה הלוי . אבן עזרא , משה כוזרים ספרד - היהודים עברית , ספרות - היצירה העברית בספרד שד"ל , שנוואל דוד לוצטו תור הזהב יהודה המקבי בנו של מתתיהו החשמונאי , שהניף את נס המרד נגד המלך הסלוקי אנטיוכוס ה - 4 אפיפנס . יהודה ירש את אביו כמנהיג המרד . בראש כחות קטנים הכה בצבא הסלוקי והביא לטהור בית - המקדש ולהשבת העבודה בו . לאחר מות מתתיהו היה יהודה למפקד המרד , תפקיד שמלא חמש שנים , עד שנפל בשנת 161 לפני הספירה . אנו יודעים על יהודה המקבי ועל מעשיו בעקר מספרי מקבים א ו - ב ( הנקראים גם חשמונאים ) ומן הספר של יוסף בן מתתיהו " קדמוניות היהודים", חלק יב . קרבות נגד המצביאים הסלוקים יהודה המשיך בשיטות הלחימה של אביו . יחד עם אחיו , בני מתתיהו , ולוחמים שהתקבצו סביבם בהרי גופנה שבצפון יהודה , נהלו מערכה צבאית לפי מסרת הלחמה הזעירה ( מלחמת גרילה ) . הם פשטו לכפרים , הרסו את הבמות שהקימו המתיונים והתסיסו את תושבי יהודה נגד השלטון הסלוקי ונגד המתיונים שישבו בירושלים . אפולוניוס , שר הצבא הסלוקי שישב בשומרון , יצא להלחם ביהודה ובלוחמיו ונפל בקרב . יהודה לקח לעצמו את חרבו של אפולוניוס " והיה נלחם בה כל הימים". בעקבות הנצחון הזה נהרו רבים למחנהו של יהודה ואלו המתיונים בירושלים מצאו עצמם במצור וצפו לעזרת הצבא הסלוקי . ואכן , נצחונו של יהודה הניע את סרון , מושל חילת סוריה ומפקד הצבא הסלוקי , לעלות על יהודה בראש צבא גדול . הצבא הסלוקי נע לירושלים מצפון - מערב , דרך מעבר בית חורון , שהוא מעבר הרים צר . כאן תקפו אותם יהודה ולוחמיו והנחילו להם תבוסה קשה . אחרי תבוסת סרון , נשלחו שלושה מצביאים סלוקיים - תלמי , גורגיאס וניקנור - בראש צבא גדול להלחם במקבים . צבא זה , שכלל 40,000 אלף רגלים ו - 7,000 פרשים , הגיע עד אמאוס שממערב לירושלים . יהודה ואנשיו , 3,000 לוחמים בסך הכל , ללא פרשים וללא חמוש נאות , אך מאמנים כהלכה , התרכזו במצפה , מצפון - מערב לעיר . הכחות הסלוקיים , שבקשו להשמיד את המורדים , התפצלו לכחות משנה קטנים , וטעות זו היא שאפשרה ליהודה וללוחמיו לשוב ולגבר עליהם . הנצחון בבית צור וחנכת המקדש הנסיון הרביעי לגבר על יהודה וכחותיו נעשה על ידי ליסיאס עצמו , הממנה על עניני הממלכה הסלוקית בהעדרו של אנטיוכוס , אשר היה עסוק במלחמות בפרס ובמדי . ליסיאס נזהר שלא לחזר על טעותם של שרי צבאו : הוא לא נכנס למעברי ההרים הצרים אלא בא ליהודה מדרום , דרך ארץ אדום . צבאו נתקל בלוחמיו של יהודה בבית צור , שמדרום לירושלים . אף על פי שחילו של יהודה נפל בהרבה במספרו מהצבא הסלוקי , נחלו שוב המקבים נצחון מזהיר וליסיאס נסוג לסוריה . יהודה ואנשיו נכנסו לירושלים ושחררו את בית - המקדש מידי המתיונים . המקדש , שנטמא בעבודת אלילים , טהר , הכוהן הגדול מנלאוס סלק וביום כ"ה בכסלו שנת 164 לפני הספירה נחג חג החנכה . בכך הסתים השלב הראשון של המרד . חנכת בית - המקדש וחדוש עבודת האלוהים בו , שסמלו את התחדשות שלטון היהודים בארצם , לא נשאו חן בעיני העמים השכנים - האדומים , בני עמון , בני יטור והצידונים - שקמו על היהודים . הם הפנו את איבתם בעקר נגד ישובים יהודיים מבודדים בגלעד , בגליל ובחוף הים . יהודה וחילו נחלצו להגנתם וכדי להצילם העבירו את תושביהם לירושלים . מקבי - מכבי הכנוי מקבי נתן ליהודה כנראה על שום גבורתו . מקורו במלה מקבת , שפרושה פטיש . הכנוי עבר מיהודה לבני משפחתו וללוחמים שהסתפחו אל מחנהו . בדורות מאחרים פרשו את השם בנוטריקון על פי הפסוק שבשמות טו יא : " מי כמכה באלים ה ,"- מכב"י .

קודם  |  הבא