פרויד, זיגמונד

עמוד:173

של הפסיכואנליזה , ומצין את המעבר מההתרכזות בגוף אל הנפש בחקר מחלות הנפש . דעותיו של פרויד על הקשר בין הבעיית הרגשיות למחלות הגופניות יצרו גישה חדשה ברפואה - רפואה פסיכוסומטית . כלומר , מחלות שהבטוי שלהן הוא גופני אך המקור שלהן נפשי . על סמך התצפיות שערך התברר לפרויד שמשאלות כמוסות ולא נוחות שהאדם אינו מודע להן ומנסה להדחיק - להרחיק אותן מתודעתו - הן מקור התופעות החולניות . לכן החל להשתמש בהיפנוזה כדי להעלות לתודעה את המארעות הטראומטיים - מארעות שהשפעתם קשה ומתמשכת - וכך לטפל בסימני ההפרעה . אולם הוא התאכזב משיטת טפול זו , ולכן החליף אותה בשיטת האסוציאציה - ההקשר החפשי - המינחת ביסוד תורתו . עקרי תורת הפסיכואנליזה פרויד גלה גישה חדשה ומהפכנית לרפוי מחלות הנפש , שהיתה מבססת על שלוש הנחות עקריות . ההנחה הראשונה היתה שקימת הבחנה בין רמות תודעה שונות : המודע הוא ה " אני " הפעיל של האדם ; התת - מודע הוא המקום שבו מצויים הדחפים והיצרים ; והלא - מודע . פרויד היה הראשון שהתיחס לקיומו של התת - מודע בנפש האדם , לחשיבותו ולהשפעתי של אישיות האדם והתנהגותו . ההנחה השניה של פרויד היתה שיש שלושה מבני אישיות : ה " סתמי " ( האיד ) - שהוא מרכז היצרים הטבועים באדם . הסתמי פועל רק על פי עקרון התענוג והצער . כלומר , הוא משתדל למלא את התשוקות הקימות בו ולהמנע מכל ענין הגורם צער , כאב ואי נעימות . בהשתדלות זו אין שקולי הגיון , מוסר או מסרת . " האני העליון " ( סופר - אגו ) - מיצג את המצפון וערכי המוסר שבתוך האישיות . " האני " ( אגו ) - הוא החלק הבא במגע עם המציאות ומתוך בין הסתמי לבין האני העליון . לדעת פרויד , קימים שני יצרים ראשוניים המונחים ביסוד כל שאר היצרים : יצר החיים המכון את האדם לפעל למען שלמותו , שלומו ואשרו ; ויצר ההרס או המות , השואף לפרק ולהרס את הכל . יצר ההרס מכון הן כלפי האדם עצמו ומתגלה למשל בהענשה עצמית , בהכאבה ובחבלה , והן כלפי החברה במעשים המבטאים רשעות , אכזריות , תוקפנות והתעללות . " האני " ( האגו ) הוא המכון את יצר ההרס והתוקפנית לדרכי בטוי מקבלות בחברה . כך למשל , האגרוף מאפשר להכות באשור החברה . ההנחה השלישית של פרויד היתה שליצר המיני ולחויות המיניות בגיל הרך יש השפעה גדולה על החיים הבוגרים . פרויד היה הראשון שיחס חשיבות למין כגורם מכריע המשפיע על ההתנהגות האנושית . פרויד כנה את הכח שדרכו מביע יצר המין את עצמי בשם ליבידו . במנח ליבידו מתכונים לאנרגית החיים הרוחנית שיש לאדם . הליבידו קובע במדה רבה את כל מהלך התפתחותו של היחיד ואת התנהגותו במשך כל חייו . במהלך ההתפתחות חלים שנויים באפן התגלות הליבידו . ככל שהילד גדל נקבעים אזורים מסימים בגוף , שבהם ביחוד מתגלה אנרגית הליבידו . לאזורים אלה יש קשר גם לתזונה , להפרשה ולפריון . שלבי התפתחות המיניות לדעת פרויד , המיניות של האדם מתפתחת מילדותו בכמה שלבים : השלב האורלי , השלב האנלי , השלב הפלי , שלב החביון והשלב הגניטלי . השלב האורלי - שנת החיים הראשונה - מאפין על ידי מלוי התשוקה דרך הפה ביניקה , במציצה , בנשיכה ובלעיסה . עצם היניקה והמציצה גורמים ספוק גם כאשר לא רעבים . השלב האנלי - שנת החיים השניה - מאפין בכך שעקר ההנאה והספוק קשורים באיברי ההפרשה שבגוף . תחלה בהפרשה עצמה ולאחריה בהתאפקות ועצירה . השלב הפלי - גיל שלוש עד שש - מאפין בהנאה ממגע באיברי המין ומפנטזיות מיניות . בשלשת השלבים האלה הספוק מופק מגרוי האיבר עצמו והדגש הוא באהבה עצמית . בשלב הפלי מתחיל אוביקט הליבידו להשתנות והאהבה העצמית מחלפת בהורה בן המין האחר כמשא לאהבה . זהו המקור להוצרות תסביך אדיפוס , שלפי המיתולוגיה היונית הרג את אביו ונשא את אמו לאשה . לדעת פרויד , בשלב הפלי אהבת הבן לאם הופכת לארוטית ( מינית ) . הבן רוצה בה באפן בלעדי ורואה באב מתחרה . וכאן נוצר קונפליקט , כי מצד אחד הבן מזדהה עם האב ואוהב אותו ומצד אחר הוא רואה בו מכשול למלוי שאיפותיו המיניות . אותו קונפליקט חל גם לגבי יחסי הבת עם האם : היא אוהבת אותה , אך רוצה גם באביה . שלב החביון - גיל שש עד עשר - הוא שלב שקט יחסית מבחינת הדחפים המיניים והתוקפניים . זהו שלב הזדהות עם ההורים בני אותו המין ובי נרכשים ערכים חברתיים , תרבותיים ומוסריים , כלומר מה מתר ומה אסור לעשות . זיגמונד פרויד , אבי הפסיכואנליזה , תורתו של פרויד על מבנה הנפש , הסיבות הנסתרות הקובעות את ההתנהגות , ושלבי ההתפתחות מינקות ועד בגרות , יצרו מהפכה בתפיסת האדם ובדרך הטיפול במחלות נפש .

קודם  |  הבא