עמוד:16

המשבחים שבהם על הכתב ונאספו בקבצים ( דיואנים ) . צורה זו של שירה השתמרה והשפיעה על השירה הערבית עד ימינו , אם כי נוצרו גם סוגי שירה חדשים . הספר הראשון בספרת ( פרוזה ) ערבית הוא הקראן . ספר זה היה גם היסוד להתפתחות ספרות דתית ענפה : פרשנות הקראן , מסרת שבעל - פה , ספרות הלכתית ועוד . בתקופת הח'ליפות העבאסית התפתחה גם פרוזה לצרכי שעשוע ובדור - חלקה מבססת על תרגומים של אגדות וספורי עמים שונים - פרסיים , הודיים ואחרים . ידוע במיחד קבץ האגדות " אלף לילה ולילה " , שהתגבש במשך תקיפה ארכה , המכיל מגון גדול של ספורים מאזורים שונים בעולם המסלמי . תרומתה של הספרות הערבית הקלסית לתרבות המערב התבטאה בעקר במפעל התרגומים של ספרות פילוסופית ומדעית יונית לערבית . מפעל התרגומים נהנה מחסות הח'ליפים המעידודם . במיחד סיע לכך אלמאמון ( שלט בשנים 813 - 833 ) , שהקים בבגדאד את " בית - החכמה " ובו ספריה גדולה וצות מתרגמים . באמצעות התרגומים הערביים ( שאחרי כן תרגמו ללטינית ) הגיעה המורשת הפילוסופית היונית לאירופה בימי הבינים וכן אל הפילוסופים היהודים שישבו בארצות האסלאם , כמו הרמב"ם . גם ספרות מדעית , ביחוד ברפואה , העברה בדרך זו לאירופה . הערבים תרמו תרומה חשובה לתרבות האנושית גם מהיותם מתוכים בין הספרות המזרחית , ההודית והסינית , לבין תרבות אירופה . הם העבירו את שיטת החשבון העשרונית שמקורה בהודו , ואת הטכניקה הסינית של יצור ניר . הערבים גם תרמו תרומה מקורית להתפתחות המתמטיקה , הרפואה , הכימיה , האופטיקה ועוד . יוצרי הפילוסופיה הערבית בנף את תורותיהם תוך שלוב בין אמנותם הדתית המסלמית לבין המורשת הפילוסופית היונית . הבולטים שבהם הם אלפאראבי בן המאה ה - 10 , אבן סינא שחי במאות 10 - 11 , ואבן רשד בן המאה ה - 11 . הכבוש המינגולי של בגדאד , שארע ב - 1258 , מסמל את שקיעתה של התרבות הערבית , שהתבטאה גם בקפאונה של הספרות הערבית . הספרות הערבית המודרנית בעקבות הקשרים עם עמי אירופה וההתעוררות הלאמית הערבית , והודות להתפתחות הדפוס , אמצעי התקשרת והתרחבות החנוך , קבלה הספרות הערבית תנופה מחדשת בעת החדשה . מבחינים בשתי תקופות מרכזיות בהתפתחותה של הספרות הערבית המודרנית : הראשונה החלה במאה ה - 9 ר ונמשכה עד סוף שנות ה - 50 במאה ה - 20 . התקופה האחרת החלה בראשית שנות ה - 60 ונמשכת עד ימינו . בשתי התקופות האלה אמצו היוצרים הערבים סוגים ספרותיים שרוחו בארצות אירופה והיו זרים להם ברבם . לצד השירה , שהיא הסוגה ( הז'נר ) הספרותית הערבית המקורית , החלו להכתב בערבית יצירות ספרת לסוגיה , בעקר בתחום הרומן והספור הקצר . הספריות הערביות המודרניות נחלקות לשתי חטיבות מרכזיות : אלה הנוצרות בארצות המזרח הערבי ( משרק ) , כגון במצרים ובלבנון , ולאלה אשר בארצות המערב הערבי ( מע'רב ) : מרוקו , תוניס , אלג'יריה , לוב ומאוריטניה . המשתף בין הספריות האלה רב על המפריד , אולם ישנם הבדלים נכרים ביניהן שמקורם בארח החיים השונה ובגורמי ההשפעה החיצוניים החלים עליהן . כמו כן קימים הבדלים בין הספריות של המדינות המרכיבות את כל אחת משתי החטיבות האלה . כך , למשל , בחטיבה המשרקית יש הבדלים נכרים בין הספרות המצרית לבין הספרות הלבנונית . הספרות המצרית משפעת מהתרביות הפרעונית , הערבית והמסלמית וכן מתרביות ארצות המערב ומהתרבות האפריקנית . לעמתה , על הספרות הלבנונית אין כל השפעה של התרבות הפרעונית או האפריקנית אלא של התרבות הפניקית הקדומה . בראשית דרכן השפעו הספריות המשרקיות מהספריות האירופיות ומהספרות האמריקנית . גם בתוך הספריות המע'רביות עצמן קימים הבדלים הנובעים ממקורות ההשפעה השונים . הספריות של מרוקו , תוניס ואלג'יריה השפעו מהתרבות הצרפתית , ואלו ספרותה של לוב השפעה מהתרבות האיטלקית . ספריות המע'רב נכתבות לרב בשלוש שפות : ערבית , צרפתית וברברית , והן יונקות מהספריות המשרקיות המודרניות , ובראשן מצרים ולבנין . מרכזיותה של השפה הצרפתית בארצות המע'רב , שפת הכובש לשעבר , אינה מצטמצמת לתחום הספרות בלבד , והיא ~ על יוצא של הקשרים התרבותיים האמיצים הנמשכים עד היום בין התרבויות . בעשור האחרון נכרת בספריות המע'רביות השפעה של ספריות נוספות , בעקר לטינו - אמריקניות ואנגליות . יוצרים חשובים הבולטים ביוצרי הספרות הערבית החדשה בתקופתה הראשונה - המאה ה - 19 עד אמצע המאה ה - 20 - הם מצרים ברבם : המלמד , הסופר והמבקר טהא חסין ( חי בשנים 1889 - 1973 ) , שהאוטוביוגרפיה שלו , " ימים " , תרגמה לעברית ; המחזאי תופיק אלחכים ( חי בשנים 1898 - 1987 ) ; צורה ספרותית נפוצה בספרות הערבית היא המאקמה , מעין סיפור מחורז בעל אופי סטירי והיתולי . בתמונה - עמוד מ " מאקמה " מאת המשורר הערבי אל חרירי בן המאות ה - 11 וה - 12 , הנחשב לאומן המאקמה .

אנציקלופדיה אביב בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר