פרושים וצדוקים

עמוד:181

בצמר צמחים . את הקן בונה הנקבה , והזכר מלוה אותה בשירתו . מינים מדבריים מקננים בגמה על פני הקרקע . לרב מטילה הנקבה ארבע עד שש ביצים ודוגרת עליהן . בעת הדגירה הזכר מאכיל את הנקבה הדוגרת . הגוזלים בוקעים כשהם מכסים פלומה , ושני ההורים מאכילים אותם בחרקים ובזרעים מרככים . הדגירה נמשכת כשבועים וכך גם גדול הגוזלים . לאחר מכן הם פורחים מן הקן . הפרושיים נבדלים אלה מאלה בצורת מקורם , המתאם לסוגי מזון שונים . לפרוש , לורדית ולחצוצרן מקור עבה , המתאם ללקוט זרעים מעל פני הקרקע . לחוחית ולחרפית מקור חד , המתאים להוצאת זרעים מקרקפות של צמחים ממשפחת המרכבים . לפצחן מקור עבה במיחד , שבעזרתו הוא מפצח גלעיני זיתים ודבדבנים . לצלוב המקור מקור מצטלב , שבעזרתו הוא מוציא זרעים מאצטרבלים של עצי מחט . פרושיים בישראל בישראל שמונה סוגים ו - 16 מינים הנמנים עם משפחה זו . המכרים ביותר הם החוחית והירקון , הנפוצים ליד מקומות ישוב . גם הבזבוז האירופי בא בהמוניו בראשית החרף לארץ - ישראל וחורף בארץ . הוא שוכן ומסתתר בסבכי עצים . צבע נוצות בטנו צהב - כתם , וצבע נוצות גבו חום - כתם שחרחר המתמזג עם צבע גבעולי העשבים היבשים . שירתו דומה לזמזום ותקתוק . הבזבוזים עטים בקבוצות על מזונם , ומלקטים זרעי מצליבים ומרכבים , זרעי ארן וברוש ואחרים . בסוף חדש מרס חוזרות צפורים אלה לאירופה . בזבוזים אירופים לא רבים גם מקיצים בארץ ואף מקננים במישור החוף , בעקר על ברושים . ביולוגיה - טקסונומיה דרוין , צ'רלס חוחית ירקון עופות צפורי שיר קנרי ( כנרית ) פרושים וצדוקים פרושים הוא כנוים של חכמי ישראל , ששמשו כמנהיגים הרוחניים של המוני העם מימי החשמונאים עד סוף תקופת בית שני . הפרושים יצרו את התורה שבעל - פה בדרך של פרוש חקי האבות והתאמתם לצרכי היום - יום . הצדוקים , שבאו מקרב מעמדות העשירים , התנגדו לתורה שבעל - פה . הפרושים היו קובעי ההלכה היהודית בדורם , והפרושים והתקנות שקבעו נכללים במשנה ובתלמוד . פעילותם התנהלה במסגרת בתי - דין של חכמים , המכנים במשנה " זוגות " . בתי - דין אלה שמשו כמוסדות למוד , הוראה ומשפט , ובהם נדונו ההלכות ונשמעו המחלוקות שביניהם . יש הסבורים שמקור שמם במנהגי הפרישה שלהם . הפרושים הקפידו על מצוות התורה ופרשו לא רק מנכרים , אלא גם מ " עם הארץ " , יהודים שלא הפרישו מתנות כהנה ולא הקפידו בדיני טמאה וטהרה . השפעתם על המוני העם היתה רבה , " שאפלו אומרים דבר נגד המלך ונגד הכוהן הגדול , מיד מאמינים להם " - כדברי יוסף בן מתתיהו . בנגוד לצדוקים האמינו הפרושים , כי גם התורה שבעל - פה נתנה למשה בסיני , ועל כן היא מחיבת את ישראל כמו התורה שבכתב . לכן קבלו הפרושים גם את חקיהם של תלמידי חכמים , ממשיכי המסרת שבעל - פה , אשר הסתמכו על התורה שבכתב ופרשוה ברוח מציאות החיים המשתנה . בראשית ממלכת החשמונאים אלצו הפרושים לא אחת את הכוהנים לשנות כמה מסדרי העבודה בבית - המקדש . הם הפכו את בית - המקדש למוסד עממי , הדגישו את חובת העליה לרגל לירושלים והנהיגו את שמחת בית השואבה בהשתתפות המוני העם . כמו כן שמו דגש בעקרונות מוסריים ובאהבת הבריות והטעימו יסודות בדת ובהלכה , שעשויים היו לשמש תחליף למקדש , לקרבנות ולכהנה , כגון בית - הכנסת ודיני שמירת השבת . אלה היו חיוניים בעקר ליהודי הגולה . עם זאת נאבקו הפרושים נגד נטישת הארץ ונגד מסירת קרקעות של יהודים לנכרים . המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי עורר נגדו את החכמים הפרושים בגלל הצביון ההלניסטי שהעניק לשלטונו , שעל פיו למלך היתה זכות לחוקק חקים . זאת בנגוד להשקפתם של הפרושים , שיש לכבד את " חקי האבות " , כלומר חקי התורה , ולפרשם . המלכה שלומציון - אלכסנדרה , שמלכה לאחר מות בעלה אלכסנדר ינאי , שתפה פעלה עם הפרושים ועד ימיו של בנה יוחנן הורקנוס ה - 2 היתה להם השפעה על השליטים החשמונאים . המחלוקות בין הצדוקים לפרושים לאחר כבוש ארץ - ישראל בידי המצביא הרומאי פומפיוס ( 63 לפני הספירה ) , הלכה והעמיקה ההפרדה בין ההנהגה הרוחנית , שהיתה בידי הפרושים , לבין ההנהגה המדינית , שבראשה עמדו מאז שליטים מבית הורדוס , שלא אחת עוררו את זעמם של הפרושים . כך היה , למשל , כאשר הרסו את נשר הזהב שהציב המלך הורדוס בשערי בית - המקדש ומשום כך הוצאו להורג . הפרושים הוסיפו לפעל בבתי - הדין ובסנהדרין ( המוסד ההלכתי העליון בארץ - ישראל ) גם בתקופה זו , אך הם עוררו את התנגדותם של הכוהנים הגדולים , משום שקבעו הלכות שנגעו לעבודת הקדש מימין : זכרי הפרושיים ונקבותיהם נודדים בנפרד ונפגשים בעונת הרבייה , לקראת עונת החיזור מתהדרים הזכרים בצבעיהם העזים ומסלסלים בקולם הערב . באמצע : הקרדינל האדום , אחד הססגוניים שבמשפחת הפרושיים . משמאל : החצוצרן עם המקור , המצוי ברחבי הנגב ,

קודם  |  הבא