הערבה

עמוד:9

הסונות הסונות , המצויות בעקר באפריקה , הן ערבות עשב , אלא שבנגוד לערבות שמנינו לעיל יש בהן גם עצים , אם כי מעטים ובפזור נכר . הסונות מכסות כששית משטח היבשות - משולי יערות הגשם שמשני צדי קו המשוה עד לערבות של קוי הרחב הבינוניים . הנוף האפיני לסונות הוא גבעות שטוחות ורחבות ( באפריקה שמצפון לקו המשוה , באוסטרליה , במרכז ברזיל ובמערבה , באיים הקריביים , בדרום פלורידה ובאמריקה התיכונה ) או רמות מבתרות ( במרכז אפריקה , באגן הצפוני של נהר זמבזי , במזרח ברזיל ובחלקים מונצואלה ) . האקלים בהן טרופי , בעל שתי עונות : אחת יבשה וחמה ואחת גשומה וחמה . כמות המשקעים רבה ( עד 1,500 מילימטרים בשנה ) , אך התנודות משנה לשנה חריפות ומים רבים מתאדים בקיץ החם והיבש . בסונות באפריקה נמצא אחד הרכוזים הגדולים בעולם של חיות בר . ברוא העצים באזורי הסונות וחשיפת האדמה לשמש , לרוח ולמים גורמים לסחיפת קרקע , לפגיעה בפוריותה ולדלדול מי התהום . אזורי הסונות באפריקה שבשולי מדבר סהרה נתונים בנסיגה מתמדת ונכבשים אט - אט בידי המדבר , בגלל בצורות חוזרות ונשנות , הפוקדות אזור זה מאז שנות ה - 80 , רעית יתר ( המדלדלת את הצמחיה ) ושרפות . אמריקה התיכונה דגניים זמבזי מדבר סהרה ערבה קו המשוה תירס הערבה שקע מישורי , צר וארך - ארכו כ - 175 קילומטר ורחבו המרבי כ - 20 קילומטר - הנמשך מים המלח בצפון ועד מפרץ אילת בדרום . ממערבו שוכנים הרי הנגב , וממזרחו - הרי אדום . הערבה היא חלק מהבקע הסורי - אפריקני הגדול . השם ערבה נתן לאזור זה בימי קדם , בגלל היבש שבו , מעוט הגשמים והמעינות ושממונו מאדם . חלקה הצפוני של הערבה מצוי מתחת לפני הים התיכון , וליד ים המלח גבהה 329 מטר מתחת לפני הים . ככל שמדרימים הערבה נעשית גבוהה יותר ובקו פרשת המים היא מתנשאת לגבה 225 מטר . משם דרומה היא שוב משתפלת לכוון אילת . מחלקה הצפוני יורד נחל הערבה אל ים המלח , ומחלקה הדרומי יורד ערוץ אל ים סוף . אל נחל הערבה עצמו מתנקזים נחלי אכזב מהרי אדום ומהרי הנגב , בימות הגשמים זורמים מים רבים בנחלי הערבה , שכלם נחלי אכזב . לכן הצמחיה מתרכזת בעקר באפיקי הנחלים , והיא כוללת אף עצים כמו השטה והאשל . בחלקיה הקיצוניים - הצפוני והדרומי - הערבה מכסה באדמות מלחה , שנוצרו בהשפעת ים המלח וים סוף הגובלים בה . הערבה בתולדות עם ישראל הערבה נזכרת במקרא בתאור נדידת בני ישראל ממצרים : " אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן , במדבר בערבה , מול סוף " ( דברים א א ) . בדרך הערבה הקיפו בני ישראל את אדום ועברו מאילת ועציון - גבר אל נחל זרד , כנאמר : " ונעבר מאת אחינו בני עשו היושבים בשעיר מדרך הערבה " ( דברים ב ח ) . בערבה עוברת הדרך מסדום ומבאר שבע לאילת וכך היא מקשרת בין ים סוף לבין הים התיכון . רק הקצה הצפוני - מערבי של הערבה נכלל בגבול ארץ כנען , שהיתה נחלת עם ישראל . בימי השופטים השתלטו האדומים , שחיו בעבר הירדן המזרחי , על הערבה . דוד המלך הכניע את עמון , מואב ואדום , כבש את הערבה והגיע למפרץ ים סוף . שלמה המלך נצל את מכרות הנחשת בתמנע שבגבול הערבה , הקים נמל באילת , וקים סחר עם ארצות אסיה ואפריקה . השליטה בערבה נמשכה גם בימי מלכי יהודה החזקים - יהושפט ועזיהו , בעוד שביתר ימי המלוכה ולאחריהם שלטו בה האדומים . בימי הבית השני דחקו הנבטים את האדומים . הם הקימו את בירתם בפטרה ושלטו על סחר השירות מערב , מאפריקה ומהודו אל סוריה , מצרים , יון ורומי . עזה היתה נמל היצוא העקרי , והדרכים מפטרה לעזה ולאילת , שעברו בין השאר בערבה , היו לדרכי מסחר בין - לאמיות חשובות . נופים בערבה - בקעה רחבת ידיים , בעלת צורה מוארכת , המהווה חלק מהבקע הסורי - אפריקני . רוב שטחה של הערבה מצוי בתחום ממלכת ירדן . הסגוארה - קקטוס ענק הצומח בערבות היבשות ורחבות הידיים של אריזונה - יכול להגיע לגובה של חמישה מטרים . בנוסף לקקטוסים אלה מתאפיינות הערבות בעשבים גבוהים ובגידולי חיטה .

קודם  |  הבא