ערב, חצי האי

עמוד:8

תימן , ואלי בחופיו הדרומיים והדרומיים - מזרחיים הקימה בריטניה במאה ה - 19 נקדות שנועדו להבטיח את בטחון הדרך להודו , ופרשה את חסיתה על המושלים המקומיים . חצי האי עצמו , על מדבריותיו העצומים , כמעט לא ענין לא אותה ולא את המעצמות האחרות . לאחר מלחמת העולם השניה הסתלקה בריטניה בהדרגה ממקומות אלה . היום תופסת ערב הסעודית כ - 85 אחוז משטחו של חצי האי ערב . שאר השטח - רבו לארך החופים - מתחלק בין שש מדינות עצמאיות : תימן , עומאן , קטר , אמיריות ערב המאחדות , בחרין וכוית . בשנות ה - 30 של המאה ה - 20 נתגלה נפט במזרחו של חצי האי , ואחר כך גם בקרקעית הים מול החוף . מאז מתברכות רב מדינות האזור בשגשוג כלכלי מאין כמוהו . לפי האמדן טמונות בחולות חצי האי ערב ימול חופיו כ - 40 אחוזים מכלל עתודות הנפט בעולם . יהודים מחצי האי ערב יהודים ישבו בחצי האי ערב עוד מימי חרבן בית ראשון . עדיות ברורות של שמית יהודיים על מצבות קבירה מצויות לערך מראשית המאה ה - 1 לספירה . היהודים חיו בנאות המדבר לארך נתיבי המסחר . המפרסמים שבשבטיהם - בני נציר , בני קוריטה ובני קינוקע - ישבן בסביבות ית'רב ( גרש ) , היא העיר מדינה . הם עסקו בחקלאות ובמלאכה והיו ידועים כצורפים וכמיצרי כלי נשק . בני ית'רב הם שהשפיעו בסוף המאה ה - 4 על מלך חמיאר שבדרום - מערב חצי האי , שצר על עירם , להתגיר . הנביא מחמד קוה תחלה למצא בעלי - ברית בקרב השבטים היהודיים , אך משהתאכזב , גרש את בני קינוקע ונציר , ואת בני קוריטה הרג וחלק את אדמותיהם . עם יתר היהודים כרת אחרי כן חוזי חסות . בימי הח'ליף עמר אלח'טאב , במאה ה - 7 , גרשו כל היהודים , כביכול על פי צואת מחמד , כדי שלא יהיו בחג'אז שתי דתות . ואכן , עד היום אין תושבים יהודים בסעודיה , והשלטונות אף מונעים את כניסתם של יהודים תושבי חוץ , כמו ממחים אמריקנים , לתחומי המדינה . נפט ראו ערכים נפרדים לארצות הנזכרות בערך זה . ערבה אזור מישורי - גבעי , המכסה צמחיה עשבונית , בעקר ממשפחת הדגניים . לפי צפיפות הצומח מבחינים בין ערבות לחות , בעלות כסוי רצוף וצפוף , לבין ערבות יבשות , בעלות צמחיה דלה יותר . הערבות משתרעות על שטחים נרחבים בקוי הרחב הבינוניים באמריקה הצפונית ( בקנדה ובארצות - הברית ) , במרכז אסיה ( במונגוליה ) , במזרח אירופה ( באוקראינה ובהונגריה ) ובאמריקה הדרומית ( במרכז ארגנטינה ) . הן קרויות בשמות שונים במקימות שונים : באמריקה הצפונית הן קרויות פרריות , בארגנטינה ובאורוגוי - פמפס , באוקראינה - סטפות , ובהונגריה - פוסטה . אזורי התפרסותן מתאפינים בכמות גשמים שנתית ממצעת של 250 - 500 מילימטרים , אך כמות זו אינה יציבה , ויש תנודות חריפות משנה לשנה . החקלאות בערבות עקרה גדול דגניים ( חטה , תירס ) , למשל בקנדה , בארצות - הברית ובאוקראינה , בדרך כלל בחוות ענקיות . רב יבולי החטה בעולם נקצרים בערבות אלה וכן בערבות אוסטרליה . הפמפס בדרום אמריקה משמשים גם לגדול בקר לבשר בהקף נכר מאוד . גם האזורים שבשולי מדבריות אפריקה ואוסטרליה מכנים ערבות . מצויים בהם שיחים נמוכים ומעט עצים נשירים בתוך הצמחיה העשבונית השלטת . כזאת לערך היא גם הערבה " שלנו " , בין הרי הנגב במערב והרי אדום במזרח . זברות בערבות אפריקה , הנקראות סוונה . הסוונה , הנבדלת משאר הערבות בכך שיש בה עצים , תופסת כשישית משטח היבשה בעולם . כל סוגי הערבות יחד - הלחות והיבשות - משתרעות על פני חלק גדול מאוד משסחי היבשה בכדור הארץ .

קודם  |  הבא