עברית , ספרות

עמוד:154

היצירה העברית מספרד בסוף תקופת הגאונים התפתח בספרד מרכז ספרותי חשוב : במשך כ - 500 שנה , עד 1492 , ניצרו בספרד יצירות חשובות בעברית בשירה , בבלשנות , בפילוסופיה ובמדעי הטבע . משוררים כיהודה הלוי , שלמה אבן גבירול ושמואל הנגיד , כתבו גם שירה חלונית - שירי טבע , אהבה , ידידות ויין . בשיריהם , שנכתבו בעברית מקראית , נכרת לעתים גם השפעתה של לשון חז"ל , ובעקר - השפעתה של הערבית . פריחת השירה בספרד זרזה את התפתחות הבלשנות העברית , שראשיתה בהמצאת הנקוד בארץ - ישראל במאה ה - 9 . בהשפעת הערבית , חברו חכמי ספרד מנחם בן סרוק , דונש בן לברט , יהודה חיוג'ויונה אבן ג'נאח מחקרים על הדקדוק העברי ומלונים ללשון המקרא . הם גם עסקו בהשואה מדעית של השפות השמיות : עברית , ארמית וערבית . שנויים בתחביר העברי ובאוצר המלים חוללו המתרגמים היהודים , כמו בני משפחת אבן תבון , שתרגמו מערבית לעברית ספרים פילוסופיים ומדעיים , וכן את חבוריהם הכתובים ערבית של רב סעדיה גאון ושל הרמב"ם ( המאה ה - 12 ) . סגנון התרגומים , שקבל השראתו מן הערבית , השפיע רבות על השפה העברית . גם הרמב"ם , שהשתמש בלשון חז"ל , השפע מן הערבית . ספרןת ימי הבינים והרנסנס הפילוסופיה שמשה גורם מזרז בהתפתחותה של ספרות רבנית בימי הבינים , שנחלצה להגן על השקפת העולם המסרתית של היהדות . הדרשנים , אמני הנאים , קבצו את נאומיהם בבתי - כנסת במאות ספרים ( בעקר מן המאות 12 - 13 ואילך ) . מקצת הדרשנים קבלו את דעותיו של הרמב"ם , ומקצתם השפעו מתורת הסוד של מקבלי צפת . ספרם , " הזהר " , שחבר כנראה בספרד במאה ה - 13 , כתוב רבו ארמית ומעוטו עברית וערוך כמדרש לתורה , לשיר השירים , לרות ולאיכה . הלשון העברית בימי הבינים התעשרה הודות לסגנונו הברנר והמדיק של רש"י , פרשן התורה והתלמוד , שחי בצרפת במאה ה - 11 . רש"י כתב בלשון חכמים מתבלת בבטויים מקראיים וארמיים וחדש מלים רבות . גם המרכז היהודי באיטליה תרם תרומתו לספרות העברית . בסוף המאה ה - ו ו חבר נתו בן יחיאל באיטליה ספר " הערוך " , שהיא מלון מקיף ראשון לתלמוד ולמדרשים . מאתים שנה אחר כך , בסוף המאה ה - 13 , יצר באיטליה עמנואל הרומי , שספרו " מחברות עמנואל " מעיד על השפעת הרנסנס האיטלקי . לשונו של עמנואל , גדול יוצרי שירת החל באיטליה , היא עשירה מאוד , ונכרת ביצירתו השפעתו של יהודה אלחריזי , יוצר המקאמה , וכן השפעתו של דנטה האיטלקי . איטליה גם היתה אחת הארצות , שאליהן העברה הפעילות הספרותית היהודית אחרי גרוש ספרד ( 1492 ) . מרכזים נוספים היו במרכז אירופה ובמזרחה , ובארץ - ישראל . בין המקבלים שישבו בצפת במאה ה - 16 היו משוררים כישראל נג'ארה ושלמה אלקבץ , מחבר השיר " לכה דודי לקראת כלה " . כן פעל בארץ רבי יוסף קארו , מחבר ה " שלחן ערוך " . בן זמנו של יוסף קארו היה הרמ"א ( רבי משה איסרליש ) , שפעל בפולין - המרכז החשוב ביותר של היהדות אחרי גרוש ספרד . ספרי פרושים לתלמוד חברו גם המהרש"ל ( רבי שלמה לוריא ) , והמהרש"א ( רבי שמואל אליעזר אידל'ס ) ; ובפרג - המהר"ל ( רבי יהודה ליוא ) . באיטליה היתה פתיחות רבה יותר להשפעת התרבות הנכרית , ואכן המחזה העברי הקדום ביותר הידוע לנו , " צחות בדיחותא דקדושין " חבר באיטליה במאה ה - 16 על ידי יהודה בן יצחק סומו . מחזות נוספים - " מגדל עז " , " מעשה שמשון"ו " לישרים תהלה " - חברו במחצית הראשונה של המאה ה - 18 על ידי רבי משה חיים לוצטו ( רמח"ל ) , הנחשב למבשר הספרות העברית החדשה . ספרות ההשכלה בשלהי המאה ה - 18 התחוללה בגרמניה מהפכה תרבותית הקרויה " תנועת ההשכלה " , שמחולליה משה מנדלסון . . ונפתלי הרץ ויזל , דגלו בשלוב היכלה חלונית בחנוך המסרתי , בלמוד לשונית זרות במקום לשון יידיש , ובשיבה אל לשון המקרא . סופרי ההשכלה בגרמניה ובאיטליה , בגליציה ובליטא כתבו בלשון המקרא - אף כי לעתים השתמשו בלשון חכמים ובלשון ימי הבינים . הם גם יצרו מלים חדשות בהתאם לצרכיהם . הבולטים בין יוצרי תקופת ההשכלה הם המשוררים אד"ם הכהן ובני מיכ"ל ( מיכה יוסף כהן לבנזון ) , ויהודה ליב גורדון ( יל"ג ) י שמתח בקרת חריפה על סדרי החיים ועל המנהיגות הרבנית של יהודי מזרח אירופה . אולם ההצטמצמות ללשון המקרא בלבד הפכה ל " מטת סדום " לשונית , וכדי להתבטא כראוי בכל תחומי החיים היה צרך בגוון רב יותר . יוצר הסגנון החדש של הספור העברי , המשלב את לשון המקרא בלשון המשנה , התלמוד והמדרשים , היה מנדלי מוכר ספרים . השירה העברית שנוצרה בספרד ובפרובנס ( היום - דרום צרפת ) כונסה בקבצים רבים . אחד החשובים שבהם הוא הקובץ שנערך בידי פרופסור שירמן , שהשער שלו נראה בתמונה .

קודם  |  הבא