עקרב

עמוד:237

לאבנים או בסדקי עצים וסלעים , ויש ביניהם גם החופרים מחלות בקרקע ומתחבאים בהן . בלילה הם יוצאים ממחבואיהם וצדים את טרפם : חרקים , עכבישים ושאר פרוקי - רגלים . כאשר העקרב מגלה את טרפו , הוא תופס אותו בצבתות הגדולות שלו ומרים אותו באויר . אחר כך הוא מכופף את בטנו האחורית הגמישה קדימה ועוקץ את הטרף . לאחר כמה דקות מת הטרף , והעקרב מוצץ בפיו הקטן את תכנו ומותיר את שלדו הקשה . לעתים העקרב צד טרף שגדלו כגדל גופו . לאחר סעודה כזו הוא יכול לצום שבועות אחדים ואף חדשים . לצרך רביה מחוללים הזכר והנקבה באביב רקוד כלולות מסבך , שבסופו מפרה הזכר את הנקבה ומחדיר לגופה ספרמטופור - תיק קטן המכיל תאי זרע רבים . בקיץ משריצה הנקבה את ולדותיה המטפסים על גבה ושוהים שם ימים אחדים . מיני העקרבים הקטנים משריצים חמשה עד שבעה עקרבונים , ואלו המינים הגדולים משריצים 30 - 45 עקרבונים קטנים . עקרבי ארצנו בין עקרבי ישראל מצויים בעקר בני משפחת העבידיים , בעלי הצבתות העבות , ובני משפחת העקרביים ( בותוסיים ) , בעלי הצבתות הדקות . במשפחת העבידיים בולטים עביד השחם והעביד הצהב , החופרים מחלות . עם משפחת הנבואיים נמנה גם עקרב יריחו , שהוא הגדול בעקרבי ישראל . ארסם של עקרבים אלה אינו חריף , ואם כי עקיצתם מכאיבה - אינם מסכנים לאדם . בני משפחת העקרביים אינם חופרים , והם נכרים בצבתות הדקות שלהם ובארסם החזק . בולטים ביניהם העקצן הצהב , המכר בשמו העממי עקרב צהב מצוי , שחרן יהודה , בותוס ישראלי , עקרב מרדכי וקטלן דוגוני . עקיצתם מכאיבה מאוד , ויש להשמר מפניהם . המסכן בעקרבי האזור הוא הקטלן הדרומי , המופיע בסיני . שמו מעיד עליו שהוא מסכן לאדם . העקצן הצהב - קצת פחות ארסי מן הקטלן , אולם הוא נפוץ בכל הארץ וכך גוברת סכנתו . ואכן , ידועים כמה מקרי מות של ילדים ואף של מבגרים , שנגרמו בשל עקיצות עקצנים צהבים . עכביש עכשוב פרוקי - רגלים קרציות עקרבנון סוג של דג ארסי הנמנה עם משפחת העקרבנוניים שבסדרת הדקראים . משפחה זו כוללת דגים מגשמים , שראשם גדול ומשרין ועטור קוצים ודבלולים רבים . גופם של בני המשפחה עבה וקצר ומכסה בקשקשים קטנות . בסנפירים מופיעות קרנים קוצניות , שרבות מהן , בעקר אלה של סנפיר הגב , קשורות לבלוטית ארס . הפה גדול מאוד ומציד בשנים רבות וזעירות . גם פתחי הזימים גדולים יחסית . הדגים המגשמים רובצים על קרקעית הים או בין סלעים ואינם מרבים לשחית . צבעיהם דומים לצבעי הסביבה שבה הם רובצים , ויחד עם הדבלולים הבולטים מגופם הם מסוים היטב ומסתרים מעין רואה . כל בני המשפחה נזונים מטרף חי , וכאשר עובר לידם דג קטן או סרטן , הם פותחים את פיהם הגדול לרוחה וחוטפים את הטרף במהירות . הטרף נבלע בשלמות ולא נודע כי בא אל קרבם . הארס של העקרבנונים משמש להם הגנה מפני אויבים . לאדם גורם ארס זה כאבים קשים וחם גבוה , אך אינו גורם מות . למרות זאת כדאי בהחלט להשמר מדגים אלה ולא להפגע מקוציהם הארסיים . רב בני המשפחה מטילים ביצים קטנות הצפות על פני המים , ומעוטם משריצים ולדות חיים . בחופי ישראל מצויים ששה סוגים שונים ממשפחת העקרבנוניים , מהם שלושה המצויים רק בים סוף . הגדול והבולט שבהם הוא העקרבנון המדבלל ( פרוש שמו - דג העקרב ) המצוי בחוף ים סוף . זהו דג אדם ומגון , שארכו מגיע עד 50 סנטימטר , והוא נחשב דג מאכל משבח . דגים בולטים אחרים במשפחה הם הזהרון והזהורית החיים בים סוף ומצטינים בסנפיריהם הארכים והצבעוניים . לדגים אלה צורה של פרפרים גדולים . דגים ער שיח או עץ ממשפחת העריים , שהיא משפחת צמחים טרופית , הכוללת כ - 2,250 מינים הנפוצים באסיה הטרופית , באוסטרליה ובברזיל . במשפחה זו כמה צמחי תועלת חשובים , שהידועים ביניהם הם האבוקדו , הקנמון , וקנמון הקמפור . בארצות הים התיכון ובישראל מצוי מין אחד ממשפחה זו - הער האציל . זהו עץ ירק - עד בעל עלים גלדניים וקשים , המופיע בארצנו בבתי - גדול לחים ומוצלים של החרש הים תיכוני : בגליל , בהרי יהודה , בכרמל ובשומרון . בשמורת תל ער אציל בולט בחורש הים תיכוני בגובהו ובעליו הגדולים והמבריקים , בשל יפי מראהו מגדלים אותו גם כעץ נוי . מפירותיו הסגלגלים או העגולים , וגם מזרעיו , מפיקים שמן ריחני .

קודם  |  הבא