סטלין , יוסף

עמוד:23

שנותיו האחרונות היו אפופות מסתורין בחייו הפרטיים ותככים אכלים מאחורי חומות הקרמלין , ארמון מושבו , וביניהם " קשר הרופאים היהודים " שבו האשמו רופאים יהודים בנסיון להמיתו והוצאו להורג . סטלין היה אחראי לחסולה של התרבות היהודית בברית - המועצות , לרציחתם של סופרים ואנשי רוח יהודים , ולרדיפתם והגליתם של הציונים ולומדי העברית במחתרת . " איש הפלדה " לא חדל לרדות בעמו ביד ברזל עד יומו האחרון . רק ב - 1956 , שלוש שנים אחרי שסטלין נקבר ליד חומת הקרמלין , העז ניקיטה חרושצ'וב , מנהיגה של ברית - המועצות לאחר מותו של סטלין , לגולל לראשונה , בנאומו החשאי בועידה ה - 20 של המפלגה הקומוניסטית הסוביטית , את מסכת הפשעים המחרידים שבצעו בפקדת סטלין , המנהיג אשר הטיל חתיתו על הגדולה במדינות תבל משך כחצי יובל שנים . אז החלה תקופה של " דה - סטליניזציה " , הפשרה זמנית וזהירה , שבה נתן לתושבי ברית - המועצות לשעבר להתאושש מתחושת המחנק של ימי סטלין . ברית - המועצות חרושצ'וב , ניקיטה טרוצקי , לב דוידוביץ'לנין , ולדימיר איליץ'מהפכה הרוסית מלחמה קרה מלחמת העולם השניה צ'רצ'יל , וינסטון לנרד ספנסר קומוניזם רוזולט , פרנקלין דלנו סטנדל שמו הספרותי של הסופר הצרפתי אנרי ביל . מחבר הרומנים " האדם והשחר"ו " מנזר פרמה " , שבגינם הוא נחשב לאבי הרומן המודרני . חי בשנים 1783 - 1842 . אנרי ביל נולד בגרנובל שבצוויץ , וקרא לעצמו סטנדל על - שמה של עירה קטנה בגרמניה . אמו מתה כאשר היה צעיר לימים , ובהיותו בן שש - עשרה בלבד חי לבדו בפריס . הוא שרת בצבא נפוליון באיטליה ואחר כך במטה הקיסרי . ב - 1831 התמנה סטנדל לקונסול צרפת באיטליה , הארץ שאהב , ובה חי עד יומו האחרון . סטנדל התחיל לכתב את ספריו בגיל מאחר , ובחייו לא היה מפרסם כלל . רק הסוכר הצרפתי הגדול בלזק הכיר בכשרונו . את ספרו הראשון פרסם ב - 1827 , כשהיה בן ארבעים , ורק בשנת 1830 יצא לאור הרומן החשוב שלו " האדם והשחר " . בספרו זה הוא מביא את ספורו של צעיר צרפתי השואף לחדר לחוגי החברה הגבוהה , ונאבק בין נטיתו לשחר - המיצג את הכמורה והדת הנוצרית - לבין האדם המיצג את האהבה והשלטון . רצונו העז של האדם בכח ובשליטה מתאר גם ברומן " מנזר פרמה " , שפרסם ב - 1839 . ספריו מצטינים בסגנון בהיר ודיקני , ובהם באות לידי בטוי דעותיו של סטנדל על האדם והתנהגותו . לדעתו , התשוקה לכסף ולמעמד חברתי גבוה היא השולטת באדם ולא הגיונו ושכלו . ואמנם ברב סכריו הוא תאר את מאבקו של האדם היחיד לכבש לו מקום , הנתקל בקשיים ובמחסומים שמציבות החברה והמסכמות שלה . סטנדל כתב גם על היסטוריה , אמנות , מוסיקה וספרות . מספריו : " תולדות הציור באיטליה " , " מזכרונותיו של תיר " , וכן על חיי המלחין רוסיני והמחזאים רסין ושקספיר . בלזק , אונורה דה רומן רוסיני , ג'ואקינו אנטוניו שקספיר , ויליאם סטניסלבסקי , קונסטנטין מגדולי הבמאים במאה ה - 20 . מיסד " התאטרון האמנותי המוסקואי " ואביה של שיטת משחק , הנקראת על - שמו והמשמשת עד היום שחקנים רבים . חי בשנים 1863 - 1938 . קונסטנטין סטניסלבסקי נולד במשפחה אמידה , ומילדות גלה נטיה למשחק . הוא החל ללמד בבית - ספר דרמתי , אך לא סים את למודיו כי לא היה מרצה משיטת המשחק שהיתה נהוגה בו . בסוף המאה ה - 19 היה התאטרון האירופי מלאכותי למדי : השחקן הראשי נהג לעמד ב " פוזה " בקדמת הבמה ולדקלם ברב רגש ופתוס את שורותיו . ככל שהיה השחקן ידוע יותר , כך זלזל בשחקנים אחרים ואף מנע מהם להפגין את יכלתם . משגים כמו " במאי " או " חזרות " כמעט שלא היו קימים . התפאורה היתה מסך אחורי מציר , ששמש כמה הצגות שונות . סטניסלבסקי בקש לעשות תאטרון אמין , ראליסטי , מציאותי ) ומדיק יותר . יחד עם ידידו , ולדימיר נמירוביץ'- דמצ'נקו , הוא הקים ב - 1898 תאטרון חדש , " התאטרון האמנותי המוסקואי " . מוסד זה לא היה רק בית - יוצר להצגות , אלא גם בית - סכר לאנשי תאטרון . סטניסלבסקי ודמצ'נקו נסחו רשימת עקרונות לפעילות התאטרונית שלהם . שנים מהעקרונות המרכזיים היו , שיש לערך חזרות רבות לפני ההופעה בפני קהל , ושיש צרך בבמאי , שיפקח על שלובם של כל מרכיבי התאטרון : משחק , תפאורה , תלבושות , תאורה , מוסיקה . עבודת השחקן סטניסלבסקי היה מן הראשונים שנתן דעתו על מרכבותה של עבודת השחקן , ונסה למצא דרכים להתמודד עמה . השתקן הוא בעת ובעונה אחת גם האמן היוצר וגם חמר הגלם של יצירתו . לכן עליו לפתח מודעות עצמית , כדי להיטיב ולהכיר את חמר הגלם העומד לרשותו . סטניסלבסקי הבחין בשני סוגים של חמרי גלם . האחד , החיצוני , הוא גוף השחקן וקולו - על השחקן ללמד לעצב אותם כך שיראו וישמעו בדיוק כמו הדמות שהוא מגלם . חמר הגלם האחר הוא פנימיותו של השחקן המרכבת מחויותיו , מרגשותיו , ומזכרונותיו האישיים . כדי שיוכל להזדהות עם הדמות שהוא מגלם חיב השחקן להתבונן בתוכו ולבחר את החויות והרגשות המתאימים ביותר לדמות . תאטרונו של סטניסלבסקי שמש קרקע פוריה לכמה מגדולי היוצרים של התאטרון במאה ה - 20 : המחזאים אנטון צ'כוב ומקסים גורקי , הבמאים וכטנגוב ומירהולד , תאטרון " הבימה " ובית - הספר הידוע למשחק , ה " אקטורס - סטודיו " , בניו - יורק . גורקי , מקסים הבימה צ'כוב , אנטון תאטרון כיזם נחשב סטנדל , מחברם של ספרים כמו " האדום והשחור"ו " מנזר פרמה " , לאבי הרומן המודרני . בחייו לא זכה סטנדל להכרה ולהוקרה ופרסומז בא לו רק לאחר מותו .

קודם  |  הבא