מסים

עמוד:169

שונים הנגבים תמורת שרותים מסימים . הכספים המתקבלים ממסים אלה מאפשרים לממשלה לשמר על בטחון המדינה , להחזיק צבא , משטרה ובתי - סהר , ולספק שרותים חיוניים לאזרחיה כמו : בריאות , חנוך , שכון , רוחה , תחבורה ומשפט . לפעמים המסים משמשים אמצעי להשגת מטרות כלכליות וחברתיות חשובות . המס מחלק מחדש את ההכנסה הלאמית : הוא נלקח מבעלי היכלת ומעבר לחסרי היכלת באמצעות הבטוח הלאמי ( למשל : העברת כספים ישירה על ידי השלמת הכנסה ) , או באמצעות התקציב - חנוך ממלכתי , בריאות , שרותי רוחה ועוד . המס בעבר ובימינו משג המס בימי קדם ובימי הבינים היה שונה מזה המכר לנו כיום . באותם ימים נאלצו האכרים , העבדים או העמים שנשלטו על ידי כובש זר לכלכל את המעמדות והעמים השליטים , ומסים שוים לכל נפש על הכנסה או רכוש לא היו נהוגים . האדמה - מקור ההכנסה העקרי - היתה שיכת ממילא למלכים , לאצילים ולכנסיה , שגבו מנתיניהם מס בכסף וביבול על פי שרירות לבם . גם במסרת היהודית היה המס למעשה שעבוד , ומכאן המונח המקראי " מס עובד " . מס זה זהה עם השי , המתנה , שעל הנכנע להביא לאדוניו - להבדיל מתרומות , שהיו בחזקת מצוה דתית , כגון המעשר למקדש , לשבט לוי ולעניים . ההיסטוריה רצופה במהפכות ובהתמרדיות של קבוצות ועמים שכרעו תחת נטל מסים כבד . המקרא מסביר את הפלוג שחל בממלכת ישראל בעקשנותו ובטפשותו של רחבעם בן שלמה , שלא קבל את עצת הזקנים להקל את על המסים שהטיל אביו על שבטי ישראל . מלחמת העצמאות של ארצות - הברית , למשל , פרצה על רקע הססמה " אין מסוי בלי יצוג " . במהלך המלחמה נקבע לראשונה העקרון , כי משלם המסים הוא אדם בעל זכיות ואין לגבות ממנו כספים בלא הסכמת נציגיו הנבחרים , ומבלי שימסר להם דין וחשבון בבית - המחוקקים על דרכי הוצאת הכסף שנגבה מהאזרחים . כיום העקרון המכתיב את מדיניות הטלת המסים הוא היחסיות . כלומר , גובים מסים מהאזרחים בהתאם לגדל הכנסותיהם והוצאותיהם : מי שיש לו יותר משלם יותר ומי שיש לו פחות משלם פחות . מסים אלה , המכנים פרוגרסיביים , מקבלים ברב מדינות העולם . הממשלה גובה את המסים בשתי דרכים - ישירים ועקיפים . מסים ישירים נגבים מהמשכורות של העובדים השכירים ומההכנסות של העצמאים . המסים העקיפים , כגון מס ערך מוסף ומכס ובלו , מוטלים על המוצרים שאנו קונים . מס ההכנסה המס העקרי והחשוב , המספק למדינה את רב הכנסותיה , הוא מס ההכנסה . מס ישיר ופרוגרסיבי זה מנכה מהכנסות האזרחים - ממשכרתם של השכירים ומרוחיהם של העצמאים . במשכרת של כל שכיר יש סכום הפטור ממס הכנסה והנקרא " סף המס " . אדם המשתכר רק סכום קטן זה או אף נמוך ממנו - אינו משלם מס הכנסה . מעל לסכום זה קים דרוג הקובע את שעורי המס השונים . ככל שההכנסה גבוהה יותר - האחוז שגובה הממשלה כמס גדל . העובד בישראל מקבל את שכרו לאחר שנגבו ממנו המסים הישירים - מס הכנסה , מס בריאות ובטוח לאמי - והמעביד מעביר אותם לשלטונות מס ההכנסה והבטוח הלאמי . גם עצמאים וחברות משלמים מס מדי חדש או חדשים לפי הערכת מחזור העסקים שלהם . תשלומים אלה נקראים " מקדמות מס " , ובסוף השנה על העצמאים והחברות להגיש דין וחשבון מלא על עסקיהם , ולפיו קובע אגף מס הכנסה את שעור המס שעליהם לשלם . מס ערך מוסף מס ערך מוסף , הידוע בראשי התבות מע"ם , הוא מס חדש יחסית בעולם וגם בישראל . הוא הנהג בארץ בשנת 1975 בשעור של שמונה אחוזים . כיום - בשנת 1997 - שעורו 17 אחוזים . זהו מס המוטל על המחיר הסופי של המוצר או השרות . הכלכלנים מכנים אותו " מס מכירות " . פרט לפרות ולירקות המס מוטל על כל מוצר , ממסטיק וסכריה על מקל , דרך ארוחה במסעדה , וכלה במכונית פרטית או מטוס . המס מוטל גם על שרותים אישיים , ולכן יש לשלם לעורך דין , לרופא או לשרברב את מחיר השרות ועוד 17 אחוזים מהמחיר , העוברים ישירות לשלטונות המס . כדי להקפיד על גבית המס והעברתו הנהגו בישראל " קפות רושמות " , ובהן פרוט העסקאות שבעל העסק מבצע . מס נוח לגביה זה אמץ בכל המדינות התעשיתיות במקום המסים העקיפים ( כל המסים שאינם מס הכנסה ) שהיו נהוגים באותן מדינות כמו " מס קניה " ועוד . אגרת חוב בטוח לאמי מכס ובלו תקציב מסכה כסוי לפנים או לעינים המשמש להסתרת זהותו של לובש המסכה . השמוש במסכות מקבל בטקסי פלחן , בהצגות תאטרון ובארועים חברתיים . המסכות עשויות מחמרים שונים : מעץ , חרס , חרסינה או נוצות ועד לניר ולפלסטיק . השמוש במסכות החל בפלחנים עתיקים . המשתתף בפלחן שנה את מראהו כדי להראות כמיצגו של אל או רוח , ולא כאדם רגיל ומכר . מנהג זה רוח בתרביות רבות ברחבי העולם בטקסים חגיגיים שהיו מלוים בנגינה , בתיפוף וברקודים שהעצימו את החויה הדתית ואת האשליה כי עוטה המסכה אכן הופך לדמות שהוא מיצג . אצל השבטים מעלה מיסים בתבליט פרסי מן המאה החמישית לפני הספירה . בעולם הקדום נהגו המלכים לשלוח גובי מיסים מטעמם אל נתיניהם , ששילמו בבעלי - חיים ובתוצרת חקלאית .

קודם  |  הבא