מיכלאנג'לו בואונרוטי

עמוד:43

והמשפחתי , עתידים היו לגרם לכך ש " ציון שדה תחרש " . לדעת מיכה לא הקרבת קרבנות מבקש ה', אלא " עשות משפט , ואהבת חסד , והצנע לכת עם אלהיך " ( ו ח ) . בדברי נחמה מנבא מיכה כי כחה של אשור ימגר ; שארית ישראל עתידה להתקבץ ולהתלכד בהנהגתו של מלך מבית דוד , אשר יעניק לה שלום ; והר הבית עתיד להיות מרכז רוחני לכל העמים , שיבואו אליו כדי ללמד את דרכי ה'" כי מציון תצא תורה ודבר ה'מירושלים " ( ד ב ) . אוזז אשור הושע בן אלה חזקיהו יהודה , ממלכת יותם בן עזיהו עמוס מיכ"ל ( מיכה יוסף לבנזון ) משורר עברי בן תקופת ה " השכלה " . שיריו מביעים אהבה עזה לטבע ולחיים . בשיריו האישיים הוא מספר על הלבטים והחרדות שלו מפני המות . עקר כשרונו של מיכ"ל התגלה בפואמות ההיסטוריות שלו . חי בשנים 1828 - 1852 . מיכ"ל , בנו של הסופר דב לבנזון ( אד"ם הכוהן ) , נולד בוילנה . אביו החדיר בו בילדותו את האהבה לשירה העברית . בגיל צעיר הוא כבר כתב שירים עבריים ותרגם משירת העמים לעברית . בגיל תשע - עשרה הוא תרגם פרק מתוך " אינאס " , יצירת המופת של המשורר הרומאי ורגיליוס , על פי העבוד הגרמני של פרידריך שילר . בשנת 1847 עבר מיכה יוסף לברלין , ושם כתב פואמות היסטוריות . אביו הוציא אותן לאור בספר הנקרא " שירי בת ציון " . שיריו האחרים , המקוריים והמתרגמים - 41 במספר - יצאו לאור אחרי מותו תחת השם " כנור בת ציון " . בהיותו בן שבע - עשרה התגלו בו סימני מחלת השחפת , ובה מת . פואמות היסטוריות את עקר פרסומו קנה מיכ"ל בפואמות ההיסטוריות שכתב . הרעיון המרכזי ב " שלמה וקהלת " הוא הנגוד שבין " שיר השירים " , שירת . אהבה מלאת זהר וחדות נעורים , שכתב שלמה המלך בצעירותו - לבין " קהלת " , שירת השקיעה הקודרת . ב " נקמת שמשון " מתאר כחה של תאות הנקם המחזיקה את שמשון העור בחיים . ב " יעל וסיסרא " מתלבטת יעל בין חובתה האנושית לבין החובה הלאמית להלחם באויבי עמה . ב " משה על הר העברים " מתארים רגשותיו של המנהיג הנפרד מעמו ומן הארץ שאליה נכסף כל הימים . אפוס השכלה ורגיליוס עברית , ספרות שילר , פרידריך מיכלאנג'לו בואונרוטי הפסל הגדול ביותר בתקופת הרנסנס , ציר , אדריכל , מהנדס ומשורר . נחשב לדמות מופת של איש הרנסנס - אדם בעל כשרונות בשטחים רבים - ומחשובי האמנים שהיו אי - פעם . חי בשנים 1475 - 1564 . מיכלאנג'לו ידוע לא רק כאמן בעל כשרון נדיר ורבגוני , אלא גם כאדם ששנה את דרך המחשבה על האמן . עד ימיו ראו באמן בעל - מלאכה . כתביו ודרך עבודתו הביאו להכרה , שהאמן הוא אדם מיחד במינו , מקורי ובעל השראה . ההשראה מקרבת אותו אל האלוהות ומאפשרת לו ליצר . בהיותו בן שלוש - עשרה התקבל מיכלאנג'לו לעבודה כשוליה בסדנתו של גירלנדיו , ציר הולך בתלם שחי במחצית השניה של המאה ה - 15 בפירנצה . אולם כעבר שנה הוא עבר לאקדמיה הפתוחה בגניו של לורנצו מדיצ'י , המכנה " המפאר " , שנודע כפטרון האמניות וקים בחצרו חוג של מלמדים ואמנים , שהעריצו את תרבות יון ורומי העתיקות ונסו להחיותן מחדש ( " רנסנס " ) . אנשים אלה האמינו , שהאמנות יכולה לתרם לקשר הזה עם התרבות העתיקה על ידי אחוד השגי האמנות האיטלקית האלילית עם ערכי הרוח של הנצרות . מיכלאנג'לו השפע מאוד מדעות המלמדים שפגש אצל מדיצ'י , ומאוצרות האמנות הקדומה שראה בחצרו . הוא נולד כמאה שנה לאחר תחלת הרנסנס , כאשר הרעיונות החדשים שלה כבר היו מקבלים על הכל . האמנות המבססת על ההעתקה מן הטבע היתה דרכם של כל הצירים והפסלים שקדמו לו , ושאיפתו היתה להגיע לשיא חדש ולעצמה שלא היתה כמוה לפניו . ה " פיטה " , " דוד"ו " משה " כשמת לורנצו מדיצ'י עבר מיכלאנג'לו לרומא , ויצר בה את הפסל הראשון שהביא לו פרסום . זה היה הפסל " פיטה " , המתאר את אמו של ישו מחזיקה את גופת בנה המת ומתאבלת עליו אבל פנימי , שקט ומעורר כבוד . שתי הדמיות יפות תאר , בעקר האם המתארת כנערה צעירה . הפסל עשוי שיש , אך למרות החמר הקשה , עצב מיכלאנג'לו בשלמות ובהדור את קפלי הבגד השופעים ואת ההבדל בין דמותה של מרים האבלה המחזיקה את גופת בנה ישו שהורדה מן הצלב , בפסל ( של מיכלאנג'לו בואונורטי'' מיטה - ( רחמים , אהבה ) .

קודם  |  הבא