מיה

עמוד:38

בעמוד ממול : מקדש אופייני לתרבות המיה , מעוצב בצורת פירמידה ובה מדרגות המובילות אל המזבח שבראשה . מישע מלך מואב החזירה למואב . בימי החשמונאים היא נכבשה בידי הורקנוס ה - ו , אך הורקנוס ה - 2 מסר אותה לנבטים . בתקופת המשנה היו בה יהודים , ובתקופה הביזנטית היא היתה עיר נוצרית משגשגת ובה כנסיות רבות . המפרסמת שבהן היא הכנסיה מהמאה ה - 6 לספירה , שבה נמצא בשנת 1884 הפסיפס המתאר את מפת ארץ הקדש . עד 1896 לא העריכו החוקרים כראוי את התגלית . ב - 1902 , כשהעתיקו את המפה , היה כבר חלקה הריס . עם זאת פרסמו מאמרים מפרטים על התגלית , ומאז לא חדלו לטפל בה . פסיפס שהוא מפה הפסיפס הוא בגדל 22 7% מטר , והוא מתאר את מפת ארץ המקרא בלווי פסוקים ביונית מהתנ"ך ומהברית החדשה . במפה נכלל - בכתובות יוניות - כל מה שנחשב אז לארץ המקרא : מגבל , חמת ודמשק בצפון , עד נוא - אמון ( שבמצרים ) בדרום ; ומהים התיכון במערב עד בצרה , רבת עמון ופטרה במזרח . המפה אינה עשויה לפי קנה - מדה קבוע : גדל הערים מגזם ( בעקר ירושלים הנמצאת במרכז המפה ) והחלקים החשובים גדולים לעמת האחרים . המפה מצינת את הישובים ( כשהערים הגדולות מתארות במבט ממעוף הצפור בפרוט רב ) , וכן עצמים טבעיים - הרים וגבעות , ימים , אגמים ונהרות - באמצעות צבעים אפיניים . למעשה זוהי מפה גאוגרפית היסטורית , אבל אין ללמד ממנה הרבה על צורתה הפיסית של הארץ בתקופה הביזנטית , ואין היא מוסיפה רבות לחקר המקרא . הסבה לכך היא שרב הזהויים שבה לקוחים מ " ספר השמות והמקומות בכתבי הקדש " ( אונומסטיקון ) , שחבר במאה ה - 4 בידי בישוף קיסריה אוזביוס , וכמעט כלם אינם מקבלים על החוקרים בימינו . לעמת זאת , יש לה ערך רב בתאור הארץ בתקופה הביזנטית . ירדן , ממלכה מואב מפה מיה קבוצת שבטים אינדיאניים דוברי שפות דומות , שישבו לפני כאלפים שנה ( עד אמצע המאה ה - ר 6 ) בצפון גוטמלה ובאזורים הסמוכים של דרום * מזרח מקסיקו וחצי - האי יוקטן , הונדורס ומערב אל - סלודור . תרבותם נחשבת לאחת המפתחות בתרביות האבן בעולם . מכיון שבני המיה לא השאירו אחריהם היסטוריה כתובה ( עד כה לא נמצאו תעודות מתקופתם ) , מסתמכים החוקרים בעקר על שרידים ארכאולוגיים . על פי הממצאים חלקו תולדותיהם לשלוש תקופות : השנים 1000 לפני הספירה עד 150 לספירה הן התקופה הטרום - קלסית ; פרק הזמן שבין שנת 300 ל - 900 לספירה נחשב לתקופה הקלסית ; ואלו השנים שבין 900 ל - 1540 לספירה קרויות התקופה הבתר - קלסית . התקופה בכללה נקראת גם התקופה הטרום - קולומביאנית , כלומר - לפני גלוי אמריקה על ידי קולומבוס . מקבל על החוקרים , כי תקופת הפריחה של תרבות המיה חלה בין המאה ה - 3 לפני הספירה לבין המאה ה - 9 לספירה . לשיא פריחתה הגיעה תרבות המיה במאות ה - 8 - 9 לספירה . בני המיה עסקו בחקלאות ונעזרו בהשקיה . חלק מתוצרתם הובא לערים , שהיו מרכזי מנהל , תרבות ודת , והעלה כמס למושל ולכוהנים . משרתו של המושל עברה בירשה . הוא הסתיע במפקד צבאי , שהחלף מדי ארבע שנים , ובמועצת זקנים . המושל היה ממנה מושלי כפרים , שחלקו את הקרקעות מדי שנה . אלי השמש והחשך דתם של בני המיה סוגה את האלים לשתי קבוצות : אלי השמש ( החיים ) ואלי החשך ( המות ) . לפי השקפתם , אחראים האלים לפרקי זמן קצובים . ימי מזל הם אלה השיכים לאלים הנוטים חסד לאדם . והפוכם - לאלים השונאים את בני האדם . על הכוהנים , " אדוני הימים " , הוטל לרצות את האלים על ידי העלאת קרבנות , גם קרבנות אדם . זהוי ימי המזל הקנה לכת הכוהנים את מעמדה החברתי ואת כחה המדיני . בשרידים של ספרי הכוהנים שהשתירו מתוך אלפי הספרים שהשמידו שליחי המיסיון הספרדי שהגיעו ליבשת במאה ה - 16 , מצויים מחקרים אסטרונומיים מפליאים בדיוקם . יש בהם הנחיות בעניני אצטגנינות ( נחוש העתיד לפי מצב גרמי השמים ) , ונבואות על תאריכים הרי - פרענות , שבהם עתידים האלים להתערב בחיי בני האדם . המחקרים האסטרונומיים הצריכו ידיעה טובה במתמטיקה ; ואכן , במקצוע זה הגיעו הכוהנים להשגים נכרים : הם ידעו לחשב ולרשם מספרים גדולים והכירו את סימן האפס . שיטת המספרים של בני המיה היתה עשרים - מונית : כל יחידה היתה גדולה פי עשרים מן הקטנה ממנה . תפקידם החשוב של הכוהנים היה קביעת לוח השנה , שהיה תרבות המיה פרחה בחלקים גדולים של מרכז אמריקה עד לכיבוש הספרדי במאה ה - 16 . שרידים מתרבות זו מלמדים על עושרה והתפתחותה הרבה . בתמונה - פסל אבן מתקופת המיה שהתגלה בקופן שבהונדורס .

קודם  |  הבא