ההקדשה

עמוד:24

]) תיו שגיאים D'V / um כששמואל הצעיר שמע לראשונה קול קורא בשמו במשכן בשילה , הוא סבר שהקורא הוא הכוהן עלי . רק לאחר שהקריאה חזרה שלוש פעמים , עלי הבין ששמואל שומע את קול האל ; " ויסף J v ה' קרא ' : שמואל : •• בשלישת . ~ י י י " ויקם IT T וילך ' 7 ?? אל " . " עלי •? - ויאמר הנני ? • כי . קראת T TIT לי ויק vT עלי ? ?? כי ? ה' קרא TT לנער --T - . ויאמר v עלי ' ' ? ? לשמואל : לך ? שכב : T : והיה TT אם ? יקרא T : אליך /• י : ואמרת 1 1 :- - דבר •? ה' כי " " שמע עבדך וילך שמואל וישכב במקומו . " ( שמואל א ג ( 9-8 . אף על פי שלפי סיפור זה אפשר להתבלבל בין קריאה של האל לבין קריאה של בן אנוש , מקובל לראות בהתגלות הנבואית מעמד אפוף מסתורין . מה חווה הנביא בשעת הנבואה - האם מדובר בסוג של השראה ? במשהו שחווה אמן ביצירתו ? בחלום ? באקסטזה ? בהתנסות הדומה לכישוף ? המקרא מנדב פרטים מועטים מאוד על טיבה של חוויה זו , ובמשך השנים הוגים רבים ניסו להשלים את החסר ולאפיין את החוויה . אחד הניסיונות המעניינים לאפיון כזה מצוי בהגותו של הרמב"ם . הוא התעניין מאוד בנבואה וראה בה את שיא השלמות שאדם יכול לשאוף אליו . בניגוד להוגים רבים אחרים הרמב"ם סבר שאדם יכול להגיע לנבואה רק לאחר שרכש חוכמה בעקבות עיון מתמיד בכל תחומי הדעת - הטקסטים הקנוניים היהודיים , המדעים והפילוסופיה . העובדה שאדם הפך לנביא תלויה לא רק בכך שהאל האציל עליו רוח מיוחדת , אלא גם בכך שהתמיד בלימודיו והגיע לתוכנות שונות בעקבותיהם . לדעתו של הרמב"ם גם בעצם החוויה הנבואית יש ביטוי נרחב לכישורים האינטלקטואליים של הנביא . תיאור מפורט יחסית של חוויה זו , מעקב אחר תנועת "גלגלי השיניים הקטנים בראשו של הנביא" בשעת הנבואה ( כפי שרואה אותה הרמב"ם ) מופיע בספר "מורה הנבוכים" ( חלק שני פרקים מא-מג . ( אנו ננסה להסביר את מה שאירע לירמיהו בחזון המראות בפרק א ברוח הסברו של הרמב"ם , להסבר זה יש פירושים שונים , ואנו בחרנו באחד מהם . a'jtvan D * 1 m JIIJMJM triiv לפני שנפנה לניתוח חזון המראות , עלינו להקדים ולעשות הבחנה חשוכה שתשרת אותנו כהמשך , הבחנה בין שני עולמות המצויים במוחנו : עולם התמונות ועולם הסימנים . בעולם התמונות יש לנו תמונות שונות של דברים מוחשיים שונים - תמונה של עץ , של בית , של כלב וכדומה . במקביל לעולם התמונות פועל עולם הסימנים , ובעולם זה יש סימן לייצוג כל תמונה - צירוף האותיות ב-י-ת הוא סימן המייצג תמונה של בית ; הצירוף ע-ץ מייצג תמונה של עץ וכדומה . בין התמונות השונות בעולם התמונות יכולים להיות קשרים מסוגים שונים - העץ יכול להיות נטוע ליד הבית שבו מתגורר הכלב , או הבית יכול להיות עשוי מעץ , וכן הלאה . בעולם הסימנים יש גם קשרים ויחסים שאינם קיימים בעולם התמונות , למשל קשרי חריזה - הסימן "סירה" מתחרז עם הסימן "טירה , " אולם אי אפשר לומר שהתמונה של טירה מתחרזת עם התמונה של סירה . באותו האופן בסימן "לחם" יש אותם המרכיבים ( בסידורים שונים ) שיש בסימן "חלם , " בסימן "מחל" ובסימן "חמל , " אולם אי אפשר לומר שיש קשר מסוג זה בין התמונות המיוצגות בסימנים אלה . הרמב"ם ( ובדומה לו אבי הפסיכולוגיה המודרנית זיגמונד פרויד ) סבר שבעולמנו הפנימי יש חלקים שאנו לא מודעים להם , אזורים החסומים בפנינו . באזורים אלה מתחבאים רגשות , פחדים , תחושות עמומות , דחפים ויצרים שאנו לא יכולים או לא מעוניינים להכיר . אפשר לדמות את האזורים האלה לארץ לא נודעת , שיש לה "שגרירים" המדליפים לנו מידע בדרכי הצפנה שונות . אחת ההצפנות האלה הוא האופן שבו אנחנו מצמידים סימנים לתמונות . כדי להדגים כיצד הצמדת הסימן לתמונה יכולה להיות " שגריר" כזה , נןמה לעצמנו איש בריון אמיץ ועשוי ללא חת , העומד בתור בקופת חולים , ממתין לקבלת זריקה . הוא מפחד מאוד מהמחט האימתנית , אבל לא מודה בכך , אפילו לא לעצמו . לפתע נשמטת כוס מים מידיו של האיש העומד לפניו בתור , והמים שבתוכה נשפכים . הבריון פונה לאחות ושואל "היכן יש ממחטה

קודם  |  הבא