|
|
עמוד:142
אֲנִי לֹא לוֹקֵחַ ! אֲנִי רַק מְצַלֵם ! שׁוּקִי, אָסוּר לָקַחַת אֶת הַפְּרָחִים ! הֵם שֶׁל הַטֶבַע ! ב . מִי אֲנִי ? כִּתְבוּ לְפִי הַטֵקְסְט . 5 . א מָה יֵשׁ לְיַד הַבַּיִת שֶׁלָכֶם וּבְאֵיזֶה צֶבַע ? לְיַד הַבַּיִת שֶׁלִי יֵשׁ בְּצֶבַע וְגַם בְּצֶבַע וְגַם בְּצֶבַע ב . אֵיזֶה מָקוֹם לְיַד הַבַּיִת שֶׁלָכֶם אַתֶם הֲכִי אוֹהֲבִים ? לָמָה ? אֲנִי עִיר לְיַד הַיָם וְהַרְבֵּה אֲנָשִׁים בָּאִים לָנוּחַ פֹּה . אֲנִי עִיר עַתִיקָה בַּדָרוֹם . אֲנִי עוֹזֵר לַאֲנָשִׁים לִהְיוֹת בְּרִיאִים . אֲנִי יָם קָטָן בַּמִדְבָּר וְאֵין לִי דָגִים . אֲנִי פּוֹרַחַת בַּמִדְבָּר רַק בַּחוֹרֶף . 142
|
|