|
|
עמוד:149
קֵייט דִי-קָמִילוֹ 149 "בבקשה," אמר המנהל, "שמישהו יקרא לתופס-הכלבים . " "חכו רגע ! " צעקתי בכל הכוח . "זה הכלב שלי . אל תקראו לתופס-הכלבים . " כל עובדי הסופרמרקט הסתובבו אליי והביטו בי, ואני ידעתי שעשיתי משהו גדול . ואולי גם טיפשי, כן . אבל לא יכולתי להתאפק . לא יכולתי לראות איך לוקחים את הכלב הזה למכלאת-הכלבים, ולשתוק . "בוא הנה, כלבון," אמרתי . הכלב הפסיק ללקק את הפנים של המנהל וזקף את האוזניים שלו באוויר כדי להביט בי, כאילו ניסה להיזכר מאיפה הוא מכיר אותי . "בוא הנה, כלבון," אמרתי שוב . ואז הבנתי שהכלב הוא כנראה כמו כל יצור אחר בעולם, ושהוא רוצה שיקראו לו בשם, אלא שלא ידעתי מה שמו, כך שפשוט אמרתי את הדבר הראשון שבא לי לראש . אמרתי, "בוא הנה, סוּפֶּר-מַר . " והכלב הזה בא אליי בדילוגים ענקיים, כאילו שזה מה שהוא עשה כל החיים שלו . המנהל התיישב והביט בי במבט זועם, לראות אולי אני עושה ממנו צחוק . "זה השם שלו," אמרתי . "בחיי . " המנהל אמר, "את לא יודעת שאסור להכניס כלב לחנות מזון ? " "כן, אדוני," אמרתי לו . "הוא נכנס בטעות . אני מצטערת . זה לא יקרה שוב . " "בוא, סוּפֶּר," אמרתי לכלב . התחלתי ללכת, והוא הלך אחריי כשיצאתי ממחלקת הירקות והפֵּרות דרך המעבר של דגני הבוקר ואחר כך דרך הקופות והחוצה . ברגע שהיינו בטוחים, בחוץ, בחנתי אותו ממש ביסודיות והוא לא נראה כל כך טוב, בעצם . הוא היה גדול, אבל רזה ; אפשר היה לראות את הצלעות שלו . ועל כולו היו כתמי קרחות, מקומות שבהם לא הייתה לו שום פרווה בכלל . אפשר להגיד שהוא נראה כמו חתיכה גדולה של שטיחון חום ישן שמישהו השאיר בחוץ בגשם . "אתה נראה זוועה," אמרתי לו . "אני מוכנה להתערב שאתה לא שייך לאף אחד . " הוא חייך אליי . הוא עשה את זה שוב, זאת אומרת משך שוב את השפתיים שלו לאחור והראה לי את השיניים . הוא חייך חיוך כל כך גדול, שהחיוך הזה גרם לו להתעטש . זה נשמע כאילו שהוא אומר, "אני יודע שאני נראה זוועה . נכון שזה מצחיק ? " קשה לא להתאהב מייד בכלב שיש לו חוש הומור כל כך מוצלח . "בוא," אמרתי לו . "בוא נראה מה לכומר יש להגיד עליך . " ושנינו, אני וסופר-מר, התחלנו ללכת הביתה . איור
|
|