|
|
עמוד:198
198 יום השואה הירח עלה והרחוב היה מואר בחלקו . הבתים בפנים היו חשוכים . לא בגלל האפלה . יותר משבוע ימים איש לא גר ברחוב שלנו, מלבד החפצים . הם הוציאו את כולם מן הרחוב ומכל גיטו ג', הגיטו של בתי-החרושת שעבדו למען הצבא הגרמני . את כולם מלבד העובדים . והילדים שהסתירו העובדים, כמוני . אסור היה להחזיק ילדים בשטח המגורים של עובדי-המפעלים . לא מן ההתחלה . בהתחלה היה מותר . ורק פתאום הודיעו על הוראה חדשה האוסרת זאת . איזו מהומה שהיתה אז . אבא רצה לשלוח אותי לידידיו הפולנים בכפר . אבל אמא סירבה להיפרד ממני . היא פחדה שאהיה שם לבד, מוזנח, רחוק . משום כך הוחלט לבנות את מחבוא-הקרשים ואחר-כך את הבּוּנְקֶר שבנינו יחד עם משפחת גרין . [ . . . ] הלכתי בצדו האפל של הרחוב, לא בצד המואר באור-הירח . ניסיתי ללכת קרוב ליד הקירות . אבא לימד אותי : "המתן מפעם לפעם ותקשיב . הבט לצדדים ולאחור . הבט למעלה . הסכנה לא רק מלפנים . " הוא לימד אותי דברים כאלה כאשר היינו יוצאים אחרי שעת-העוֹצֶר בלילה לקנות לחם מהמבריחים . אחר-כך היינו חוזרים דרך כניסה אחורית, חלון בעל סורגים מנוסרים, בצדו האחורי של בית-המגורים שלנו . אבא היה שורק וברוּך היה משיב מבפנים . התקשיתי ללכת צמוד לחזיתות הבתים, כפי שאמנם היה עלי לעשות . לכל אורך הרחוב, ובעיקר ליד הכניסות, היו זרוקים כל מיני גרוטאות, רהיטים שבורים ודברים שלא זיהיתי מֵחֲמַת החשיכה . היה עלי לעקוף כל פעם ערמה כזאת ובכל ערמה נדמה היה לי שאני רואה גרמני או שניים תוקעים בי את עיניהם . פעם זה היה באמת חתול ואז הרגשתי, זו הפעם הראשונה בחיי, איך סומרות השערות על ראשי . הייתי בטוח עד אז שזאת המצאה של סופרים שכותבים ספרים מפחידים . [ . . . ] לבסוף חדלתי לחשוב ולהיעצר . פשוט רצתי כשרק הגרביים לרגלי, ונעלַי בידי . הכרתי את הדרך היטב . השער היה, כמובן, נעול . הלכתי מסביב . טיפסתי ודחפתי את הסורג המנוסר . הוא נפתח בחריקה, כמו תמיד . נכנסתי וקפצתי פנימה . בשקט עברתי את החצר שלנו . איש לא היה שם . אם כי נדמה היה לי לרגע ששמעתי רִשרוש . כאילו חריקה על הגג, או משהו כזה . אולי עוד מישהו מסתתר כאן ? מה קרה עם השותפים שלנו לבונקר, משפחת גרין ? אולי הם שם ? עליתי הביתה . הדלת היתה פרוצה . רצתי פנימה, כאילו אבא יהיה בפנים . כמובן שהוא לא היה . הרי עליו לבוא לבית ההרוס מספר 78 . אבל שמעתי ציוץ של שלג . חבל שהיה כל-כך קטן שלא יכולתי לחבק אותו חזק . שרקתי והוא בא מיד . אני בטוח שהוא שמח כשהרמתי אותו מן הרצפה והחבאתי בכיס-מעילי . בּוּנְקֶר : מחבוא מתחת לאדמה מֵחֲמַת : בגלל עוֹצֶר : זמן שבו יש איסור על האוכלוסייה לצאת מהבית
|
|