|
|
עמוד:142
142 אהוד מנור ככה זה בעברית – הגופים לפניכם קטע מתוך הספר פלא, המספר על אוֹגִי פּוּלְמָן, ילד כבן עשר שנולד עם עיווּת נדיר בפניו, הגורם לכל מי שרואה אותו בפעם הראשונה להירתע . אוֹגי למד בבית עד כיתה ה, והסיפור מתחיל רגע לפני כניסתו לבית הספר בפעם הראשונה בחייו . אני יודע שאני לא ילד בן עשר רגיל . טוב, ברור, אני עושה את כל הדברים הרגילים . אני אוכל גלידה . אני רוכב על אופניים . אני משחק בכדור . יש לי אקס-בוקס . דברים כאלה, כנראה, הופכים אותי לרגיל . ואני גם מרגיש רגיל . מבפנים . אבל אני יודע שילדים רגילים לא גורמים לילדים רגילים אחרים לברוח מהם בצרחות במגרשי משחקים . ואני יודע שבילדים רגילים לא נועצים כל הזמן מבטים . אם הייתי מוצא מנורת קסמים והייתי מקבל משאלה אחת, הייתי מבקש שיהיו לי פנים נורמליות שאף אחד בכלל לא שם לב אליהן . הייתי מבקש שאוכל ללכת ברחוב בלי שאנשים, ברגע שהם רק רואים אותי, יעשו את הקטע הזה של להביט לצד השני . [ . . . ] דרך אגב, קוראים לי אוֹגוּסְט . ואני לא מתכוון לתאר את עצמי . איך שלא תדמיינו אותי, כל הסיכויים שזה הרבה יותר גרוע . פלא מאת ר"ג' פָּלָאסְיוֹ, תרגמו : שֹׁהם סמיט ואמנון כץ . א . המוֹנוֹלוֹג של אוגי כתוב בגוף ראשון . כתבו את המונולוג בגוף שלישי . ב . לאחר הכתיבה שתפו : האם היה קל להחליף מגוף ראשון לגוף שלישי ? האם היו • מקומות שבהם התלבטתם ? האם היו מקומות שבהם רציתם להוסיף מידע ? להוסיף שמות תואר ? • ואולי דווקא להפחית מילים ? איזה רגש עלה בכם כשקראתם את הקטע בגוף ראשון ? האם הוא זהה • לרגש שעולה כשהקטע כתוב בגוף שלישי ? מוֹנוֹלוֹג : קטע דיבור של אדם אחד . בעברית : חד-שיח . ( ההפך מדו-שיח – דיאלוג . )
|
|