סיפורו של דֶסְפֶֶּרוֹ

עמוד:158

158 קֵייט דִי-קָמִילוֹ "עכשיו תראה," אמרה מרלו . "הדבק הזה, כאן, טעים, ושולי הנייר פריכים וטעימים מאוד, הנה כך . " היא כירסמה שוליים של דף ואחר כך הסתכלה על דספרו . "תנסה," היא אמרה . "קח קודם ביס מהדבק ואחריו פירור מהנייר . והשרבוטים האלה, הם טעימים מאוד . " דספרו הרכין את ראשו להביט בספר, ומשהו נפלא קרה . הסימנים על הדפים, ה"שרבוטים" כפי שכינתה אותם מרלו, הצטרפו לצורות . הצורות הצטרפו למילים, והמילים למשפט נהדר וערב לאוזן : היה היה פעם . "היה היה פעם," לחש דספרו . "מה ? " אמרה מרלו . . . "שום דבר . " "תאכל," אמרה מרלו . "חס וחלילה," אמר דספרו ונסוג מהספר . "למה ? " "הממ," אמר דספרו, "זה יהרוס את הסיפור . " "הסיפור ? איזה סיפור ? " מרלו נעצה בו מבט נוקב . פיסת נייר הרעידה בקצה אחת משערות שפמה הזועם . "בדיוק כמו שאבא אמר כשנולדת . משהו איתך לא בסדר . " היא הסתובבה ויצאה מהספרייה ורצה מהר לספר להוריה על האכזבה הנוספת . דספרו חיכה עד שנעלמה, ואז הושיט כפה אחת ונגע במילים הנפלאות . היֹה היה פעם . הוא רעד . הוא התעטש . הוא קינח את האף בממחטה שלו . "היֹה היה פעם," הוא אמר בקול, מתענג על הצליל . ואז, עוקב בכפתו אחרי כל מילה, הוא קרא את הסיפור על הנסיכה היפה והאביר האמיץ, עבדה הנאמן והמסור . דספרו לא ידע שבעוד זמן קצר מאוד יהיה עליו להיות אמיץ בעצמו . האם כבר ציינתי שמתחת לטירה היה צינוק ? בצינוק היו עכברושים . עכברושים גדולים . עכברושים מרושעים . דספרו עתיד לפגוש את העכברושים האלה . קורא, דע לך שגורל מעניין ( לפעמים הוא צוֹפֵן בְּחוּבּוֹ עכברושים, לפעמים לא ) מצפה כמעט לכל מי שאינו הולך בַּתֶלֶם, אם הוא עכבר ואם הוא אדם . צוֹפֵן בְּחוּבּוֹ : כולל, יש בו ללכת בַּתֶלֶם : להתנהג כמו כולם, לעשות מה שנהוג איור

קודם  |  הבא