|
|
עמוד:12
מִי צָם בְּיוֹם כִּיפּוּר ? חֵלֶק א נָדָב בְּכִיתָה ג . דָנָה בְּכִיתָה א . בָּעֶרֶב שֶׁל יוֹם כִּיפּוּר כָּל הַמִשְׁפָּחָה אוֹכֶלֶת יַחַד אֲרוּחָה מַפְסֶקֶת . ״טָעִים . . . ״ אַבָּא אוֹמֵר, ״עַכְשָׁו אֲנִי לֹא רָעֵב . ״ ״עַכְשָׁו מַתְחִיל הַצוֹם . אַבָּא וַאֲנִי צָמִים,״ אִימָא אוֹמֶרֶת . ״גַם אֲנִי צָם,״ נָדָב אוֹמֵר, ״אֲנִי לֹא אוֹכֵל וְלֹא שׁוֹתֶה כְּלוּם ! ״ ״אַתָה רַק בְּכִיתָה ג, אַתָה קָטָן,״ אַבָּא אוֹמֵר, ״אַתָה לֹא צָרִיךְ . . . ״ ״אֲנִי לֹא קָטָן ! אֲנִי גָדוֹל ! ״ נָדָב אוֹמֵר, ״וַאֲנִי רוֹצֶה ! ״ בַּבּוֹקֶר נָדָב קָם . הוּא הוֹלֵךְ לַמִטְבָּח . דָנָה יוֹשֶׁבֶת בַּמִטְבָּח וְאוֹכֶלֶת קוֹרְנְפְלֵקְס עִם חָלָב . נָדָב פּוֹתֵחַ אֶת הַמְקָרֵר וְלוֹקֵחַ חָלָב . ״רֶגַע . . . ״ דָנָה אוֹמֶרֶת, ״אַתָה לֹא צָם ? ״ ״אוֹי, נָכוֹן ! ״ נָדָב אוֹמֵר, ״אֲנִי צָם . ״ 12
|
|