|
|
עמוד:12
עַכְבָּר בַּגִנָה אַבָּא חָזַר הַַבַּיְתָהַ . בַּר אָמַר : אַבָּא, שָׁמַעְתָ מָהַ קִָרָהַ ? שִׂחַקְִתִי עִם תָמָר בַּגִנָהַ, וְאָז מִינִי רָאֲתָהַ עַכְבָּר וְנָבְחָהַ . הַָעַכְבָּר הַָיָהַ קִָטָן, אֲבָל מִינִי נִבְהֲַלָהַ ! בַּהַַתְחָלָהַ הִַיא לֹא זָזָהַ . אַחַר כָּךְ הִַיא זָחֲלָהַ עַל הַָאֲדָמָהַ וְהִַתְקִָרְבָהַ לָעַכְבָּר . הַָעַכְבָּר פָּחַד וְלֹא זָז . וְאָז מִינִי זִנְקִָהַ קִָדִימָהַ, אֲבָל הִַיא לֹא תָפְסָהַ אֶת הַָעַכְבָּר . הַָעַכְבָּר בָּרַח . אַבָּא צִָחַקִ וְאָמַר : לָעַכְבָּר הַַזָרִיז הַָיָהַ מַזָל ! 12
|
|