|
|
עמוד:21
רַק בְּפִנָה אַחַת שֶׁל הַגַן עֲדַיִן שָׁלַט הַחֹרֶף . יֶלֶד קָטָן, שֶׁלֹא הִצְלִיחַ לָשֶׁבֶת עַל עָנָף שֶׁל עֵץ, עָמַד שָׁם וּבָכָה . הָעֲנָק הִתְקָרֵב אֶל הַיֶלֶד הַבּוֹכֶה וְלִבּוֹ הִתְמַלֵא עֶצֶב . "עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ לָמָה הָאָבִיב לֹא הִגִיעַ לַגַן שֶׁלִי," חָשַׁב הָעֲנָק, וּפִתְאוֹם הִרְגִישׁ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מָה עָלָיו לַעֲשׂוֹת . הוּא הֵרִים אֶת הַיֶלֶד הַקָטָן בְּיָדָיו, לָחַשׁ מַשֶׁהוּ בְּאָזְנוֹ וְהוֹשִׁיב אוֹתוֹ בַּעֲדִינוּת עַל עָנָף חָזָק . הַיֶלֶד מָחָה אֶת דִמְעוֹתָיו, וּמִיָד הִתְעוֹפְפוּ סְבִיבוֹ צִפּוֹרִים, וּפְרָחִים כִּסוּ אֶת הָאֲדָמָה . בְּאוֹתוֹ רֶגַע מַמָשׁ הִתְקָרְבוּ כָּל הַיְלָדוֹת וְהַיְלָדִים שֶׁהָיוּ בַּגַן וְנֶעֶמְדוּ לְיַד הַיֶלֶד הַקָטָן . "בְּרוּכִים הַבָּאִים אֶל הַגַן, יְלָדִים," אָמַר הָעֲנָק וְחִיוּךְ הֵאִיר אֶת פָּנָיו . "מֵהַיוֹם זֶהוּ הַגַן שֶׁלָכֶם ! " עוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם הָרַס הָעֲנָק אֶת הַחוֹמָה, וְכָל מִי שֶׁרָאוּ אֶת הַיְלָדִים מְשַׂחֲקִים בַּגַן אָמְרוּ : "זֶה הַמַרְאֶה הַיָפֶה בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם . " 21
|
|