|
|
עמוד:101
101 חָלַמְתִי שָׁם / בַּת שֶׁבַע דָגָן חָלַמְתִי שָׁם עַל מִטָה לְעַצְמִי, עַל שְׂמִיכָה שֶׁתִהְיֶה רַק שֶׁלִי . עַל מִקְלַחַת שֶׁתַזְרִים מַיִם חַמִים יוֹם יוֹם עַד סוֹף הַיָמִים . עַל מוֹשָׁב נִפְרָד בְּבֵית שִׁמוּשׁ לִי, רַק לִי לְבַד . עַל אֹכֶל בְּשֶׁפַע, לֹא בְּמָנוֹת, גַם כְּדֵי לִשְׂבֹּעַ, גַם לֵהָנוֹת, וְעוֹד וָעוֹד אֵין - סוֹף חֲלוֹמוֹת . מתוך הספר הַיוֹם בָּכְתָה לִי הַצְפִירָה , יד ושם 2002 יָמִים מְיֻחָדִים בְּלוּחַ הַשָׁנָה
|
|