|
|
עמוד:35
אוֹ, לְמָשָׁל : בָּעֶרֶב, אֶת כּוֹבָעוֹ מַשְׁלִיךְ מִתַחַת הַסַפְסָל ; אַךְ כְּשֶׁאֲנִי מַדְלִיק אֶת הַחַשְׁמַל, חוֹטֵף הוּא, חַת וּשְׁתַיִם, וְחוֹבֵשׁ אֶת כּוֹבָעוֹ הַמְטֻמְבָּל, וּמְחַיֵךְ : הֵידָד ! כְּבָר לֹא נַחְטֹף מַכַּת חַשְׁמַל ! כָּזֶה דוֹד מְבֻלְבָּל ! טוֹב . מָה יְכוֹלִים כְּבָר לַעֲשׂוֹת, ( לֹא לְכָל אֶחָד יֵשׁ אֶת אוֹתוֹ הַדוֹד ! ) אֲבָל, בְּעֶצֶם, זֶה לֹא נוֹרָא בִּכְלָל, וַאֲפִלוּ, צָרִיךְ לְהוֹדוֹת, שֶׁכָּל זֶה קְצָת מַצְחִיק, וְזֶה בְּעֶצֶם - דַוְקָא מַזָל ! מתוך הספר דוֹדִי שִׂמְחָה , הקיבוץ המאוחד 1964 35 צְחוֹק
|
|