|
|
עמוד:62
הַשְׁלִימוּ אֶת הַסִפּוּר . אַבָּא וְתָמָר צַבָּעִים אַבָּא אָמַר לְאִמָא : הַקִיר בַּכְּנִיסָה לַבַּיִת לֹא נָקִי . קָנִיתִי חֲדָשִׁים . תָמָר וַאֲנִי נִצְבַּע אֶת הַקִיר ! אַבָּא אֶת הַקִיר בְּלָבָן, וְתָמָר פַּסִים . אַבָּא : תָמָר, צָבַעְתְ גַם אֶת הַ ! כֵּן אוֹ לֹא ? סַמְנוּ . צָבַע • פָּנִים • צִיְרָה • צְבָעִים • צָחַק לֹאכֵּן אִמָא בָּנְתָה קִיר חָדָשׁ ? תָמָר צִיְרָה פְּרָחִים ? אַבָּא קָנָה צְבָעִים חֲדָשִׁים ? גִכִּייִדִיבִּבִי הִלִיאִי ךָ הִבִּבִי דִי חִיִכִּי לִיכִכִּייִטִחִזִיוִהִדִיגִבִיבִּאִי 62 חִ
|
|