|
|
עמוד:36
בַּמְסִבָּה שֶׁל תָמָר סָבְתָא בָּאָה לַמְסִבָּה שֶׁל תָמָר . בַּמְסִבָּה שַׁחַר רָקַד, אַיָלָה רָקְדָה וְנָדָב שָׁר . תָמָר יָשְׁבָה לְיַד סָבְתָא . תָמָר לֹא שָׁרָה וְלֹא רָקְדָה . סָבְתָא שָׁאֲלָה אֶת תָמָר : תָמָר, לָמָה אַתְ לֹא שָׁרָה ? תָמָר אָמְרָה : סְתָם, בְּלִי סִבָּה . בַּלַיְלָה סָבְתָא סִפְּרָה לְסַבָּא : בַּמְסִבָּה תָמָר לֹא שָׁרָה וְלֹא רָקְדָה . הִיא הִתְבַּיְשָׁה . . . הִסְתָרַקְתְ ? מַקְסִים ! הִלִיאִי הִ לִיךְכִכִּייִטִחִזִיוִהִדִיגִבִיבִּאִי 36
|
|