|
|
עמוד:11
11 יְחִידָה 2 | הַתְחָלָה מוּזָרָה פִּסְקָה 5 הָלַכְתִי לַכִּיתָה לְבַד, עֲצוּבָה, וּפִתְאוֹם אֶת מִי רָאִיתִי לְיַד הַשׁוּלְחָן ? ! אֶת אַלִין ! מוּזָר . . . אֵיךְ הִיא הִגִיעָה לַכִּיתָה כָּל כָּךְ מַהֵר ? אֲבָל זֶה לֹא הָיָה הַדָבָר הֲכִי מוּזָר שֶׁקָרָה . אַלִין קָרְאָה לִי בְּשִׂמְחָה וְנָתְנָה לִי חִיבּוּק . לֹא הֵבַנְתִי מָה קוֹרֶה פֹּה . הִסְתַכַּלְתִי עָלֶיהָ וְשָׁאַלְתִי אוֹתָה : "לִפְנֵי רֶגַע אָמַרְתִי לָךְ שָׁלוֹם בֶּחָצֵר וְלֹא עָנִית לִי . לָמָה הִתְעַלַמְתְ מִמֶנִי ? " אַלִין הִתְפַּלְאָה . הִיא אָמְרָה : "מָה ? בִּכְלָל לֹא הָיִיתִי הַבּוֹקֶר בֶּחָצֵר . אֲנִי חִיכִּיתִי לָךְ פֹּה בַּשׁוּלְחָן שֶׁלָנוּ" . "זֶה לֹא נָכוֹן", אָמַרְתִי לָה . מַמָשׁ כָּעַסְתִי עָלֶיהָ . וְאָז אַלִין הִתְחִילָה לִצְחוֹק . הִיא חִיבְּקָה אוֹתִי שׁוּב וְאָמְרָה : "נוּר, אֲנִי יוֹדַעַת מָה קָרָה ! אַתְלֹא רָאִית אוֹתִי בֶּחָצֵר . אַתְרָאִית אֶת אֲחוֹתִי הַתְאוֹמָה שִׁירִין . שָׁכַחְתְ שֶׁסִיפַּרְתִי לָךְ עָלֶיהָ ? " אָז זֹאת הַהַתְחָלָה שֶׁלִי בַּחֲטִיבַת הַבֵּינַיִים : בַּיוֹם הָרִאשׁוֹן הִכַּרְתִי חֲבֵרָה חֲדָשָׁה, בַּיוֹם הַשֵׁנִי חָשַׁבְתִי שֶׁאִיבַּדְתִי אוֹתָה – וְאַחֲרֵי כַּמָה דַקוֹת מָצָאתִי אִיבַּדְתִי فقَدْتُ אוֹתָה שׁוּב . לְפִי דַעַתְכֶם, לָמָה אַלִין לֹא עָנְתָה לְנוּר ? 1 . בַּחֲרוּ נָכוֹן אוֹ לֹא נָכוֹן לְפִי הַסִיפּוּר . א . נוּר הִתְחִילָה לִלְמוֹד בְּכִיתָה ז' . נָכוֹן / לֹא נָכוֹן ב . נוּר הִתְרַגְשָׁה מְאוֹד מֵהַיוֹם הָרִאשׁוֹן לַלִימוּדִים . נָכוֹן / לֹא נָכוֹן ג . נוּר הִצְלִיחָה לִמְצוֹא לְבַד אֶת הַכִּיתָה שֶׁלָה . נָכוֹן / לֹא נָכוֹן ד . נוּר הִכִּירָה חֲבֵרָה רַק בַּיוֹם הַשְׁלִישִׁי לַלִימוּדִים . נָכוֹן / לֹא נָכוֹן ה . נוּר רָאֲתָה בֶּחָצֵר אֶת הָאָחוֹת שֶׁל אַלִין . נָכוֹן / לֹא נָכוֹן 2 . הַסִיפּוּר שֶׁקְרָאתֶם קוֹרֶה בְּ . . . יוֹם אֶחָד שָׁבוּעַשְׁנֵי יָמִים בּוֹקֶר אֶחָד
|
|