|
|
עמוד:27
לפעמים שואלים אותי איך זה שכל כך הרבה כישרונות מגיעים מהשכונות שלנו . אולי משהו שונה בַּמַיִם ? אולי אנחנו מתאמנים בצורה אחרת ? התשובה היא לא . אילו הייתם מגיעים לבּוֹנְדִי, הייתם רואים קבוצת כדורגל פשוטה, כמה מִבְנים ומגרש דשא מְלָאכוּתי . אני חושב שמה שמיוחד אצלנו זה שבשבילנו כדורגל זה עניין בסיסי ויום - יומי . זה כמו לחם ומים . אמבפה מספר על הפעם הראשונה ששיחק במשחק חשוב באצטדיון אמיתי, בגיל 11 . הוא היה מפוחד מאוד ושיחק גרוע . לאחר המשחק אימו כעסה עליו . קראו מדוע : אימי כעסה לא בגלל ששיחקתי גרוע . אלא כי פחדתי . היא אמרה, "תזכור את המשחק הזה כל חייך . תמיד תאמין בעצמך, גם אם אתה נכשל . אתה יכול להחמיץ 60 שערים - ולאף אחד לא יהיה אכפת . אבל אם אתה מפסיק לשחק בגלל הפחד - זה יפריע לך כל חייך . " היא אמרה את המילים האלה בדיוק, והן באמת שינו אותי כך שמעולם לא פחדתי שוב על המגרש . אֵין קִילִיאָן אַמְבָּפֶּה בלי אימא שלי, אבא שלי, הקְהילָה שלי, החברים שלי . אמבפה נזכר במונדיאל הראשון שהשתתף בו : מכל הזיכרונות שלי, זה שלעולם לא אשכח הוא הרגע במִנְהָרָה לפני שעלינו למשחק הראשון מול אוֹסְטְרַלְיָה . זה הרגע שבו פתאום קלטתי מה שקורה . הסתכלתי על עוּסְמָאן דֶמְבֵּלֵה ( שחקן אחר ) ופשוט חייכנו . אמרתי לו, "תראה אותנו . הילדים מהשכונות . אנחנו משחקים בגביע העולם . " הוא ענה, "אני נשבע שזה לא ייאמן . " 27
|
|