|
|
עמוד:149
1 . גַם פֹּה קָרָה נַהֲפֹךְ הוּא : הַפַּעַם הַתְשׁוּבוֹת כְּתוּבוֹת עַל פִּי הַטֵקְסְט שֶׁקְרָאתֶם, וְאַתֶם תִכְתְבוּ אֶת הַשְׁאֵלוֹת ! רֶמֶז : שִׂימוּ לֵב לַמִלָה בִּתְחִלַת כָּל שְׁאֵלָה . מָה ? הַמְשֻׁתָף הוּא שֶׁכָּל הַמִנְהָגִים מַתְחִילִים בָּאוֹת מ' . מָה ? פֵּרוּשׁ הַמִלָה הוּא : עֲנִיִים . אֵילוּ ? הַמִנְהָגִים שֶׁמְשַׂמְחִים גַם אֲנָשִׁים אֲחֵרִים וְלֹא רַק אֶת עַצְמֵנוּ הֵם מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת, וּמַתָנוֹת לָאֶבְיוֹנִים . מָתַי ? בִּקְרִיאַת הַמְגִלָה, בִּזְמַן שֶׁמַזְכִּירִים אֶת שְׁמוֹ שֶׁל הָמָן הָרָשָׁע . מָה ? בְּפוּרִים חוֹגְגִים אֶת סִפּוּר הַהַצָלָה שֶׁמְסֻפָּר בִּמְגִלַת אֶסְתֵר . 149 149
|
|