|
|
עמוד:102
בְּעִקְבוֹת הַשִׁיר "אֲנִי לֹא יַלְדָּה שֶׁל כִּסֵּא" א . בַּחֲרוּ בְּאַחַד הַיְלָדִים אוֹ הַיְלָדוֹת הָאֵלֶה : אֲנִי לֹא יַלְדָה ( אוֹ יֶלֶד ) אֲנִי לֹא יֶלֶד ( אוֹ יַלְדָה ) שֶׁל סְוֵדֶר ! שֶׁל מַזְלֵג ! אֲנִי לֹא יַלְדָה ( אוֹ יֶלֶד ) אֲנִי לֹא יֶלֶד ( אוֹ יַלְדָה ) שֶׁל . . . שֶׁל סְפָרִים ! ( הַשְׁלִימוּ בְּעַצְמְכֶם ) . אוֹ ב . דַמְיְנוּ וְכִתְבוּ : אֵיךְ הֵם הָיוּ מַסְבִּירִים וּמְתָאֲרִים אֶת עַצְמָם, אֶת מָה שֶׁמַתְאִים לָהֶם וְאֶת מָה שֶׁלֹא ? תוּכְלוּ לִכְתֹב קֶטַע קָצָר אוֹ שִׁיר . 102 102 מִלִים לַדֶרֶךְ בַּשִׁיר יַלְדָּה מַזְלֵג וְיַלְדָּה כַּף מוֹפִיעָה הַמִלָה "כַּף" בִּשְׁנֵי פֵּרוּשִׁים : גַם כְּלִי אֹכֶל , וְגַם כַּף יָד ( "וְכֻלָּם מָחֲאוּ כַּף" . ) יֵשׁ בְּעִבְרִית עוֹד מִלִים שֶׁיֵשׁ לָהֶן כַּמָה פֵּרוּשִׁים . מִצְאוּ אֶת הַמִלָה שֶׁהִיא . . . א . גַם בַּת מִשְׁפָּחָה וְגַם עוֹבֶדֶת בְּבֵית חוֹלִים . ב . גַם לֹא רַךְ וְגַם לֹא קַל . ג . גַם הַהֵפֶךְ מִ"לֹא" וְגַם יָשָׁר, דוֹבֵר אֱמֶת . ד . גַם מוֹפִיעָה בַּשָׁמַיִם כְּשֶׁיֵשׁ גֶשֶׁם וְשֶׁמֶשׁ, וְגַם כְּלִי נֶשֶׁק . ה . גַם בַּעַל חַיִים קָטָן וְגַם חֵלֶק מֵהַמַחְשֵׁב . ו . גַם עוֹבֵד בְּבֵית חוֹלִים, גַם תַנוּר עֵצִים לְחִמוּם, וְגַם בֶּן מִשְׁפָּחָה .
|
|